חיים גורי

חיים גורי (שם לידה: חיים גורפינקל; 9.10.1923, 31.1.2018) היה משורר, סופר, מתרגם, פזמונאי, עיתונאי ובמאי ישראלי. היה לוחם ומפקד בפלמ"ח (יחידת לחימה של היישוב) ונחשב לאחד ממשוררי דור תש"ח. זכה בפרס ישראל לשירה (1988) ובפרסים ספרותיים ועיתונאיים מרכזיים.

נולד בתל אביב, התחנך בבתי ספר שונים ובתנועת הנוער המחנות העולים. ב-1941 הצטרף לפלמ"ח, כונה "ג'ורי", ועבר קורסים פיקודיים: קורס מ"כים (מפקדי כיתה) וקורס מ"מים (קורס קצינים של ההגנה). שירת כמפקד מחלקה ולחם במלחמת העצמאות כסגנו של אברהם אדן. השתתף גם בפעולות כמו פיצוץ תחנות הרדאר בסטלה מאריס (1946), בפעולות הכשרת ניצולי השואה במחנות העקורים (1947), ובקרבות בירושלים במלחמת ששת הימים. ב-1968 הוצב כקצין חינוך ובמלחמת יום הכיפורים שימש קצין חינוך בעוצבת שריון בסיני.

הוצאת ספרו הראשון "פרחי אש" ב-1949 העמידה אותו כקול מרכזי של לוחמי מלחמת העצמאות. למד באוניברסיטה העברית ובסורבון. עבד ככתב וטורן בעיתון "למרחב" (שהתאחד עם "דבר"), ופרסם כמחבר וכנובליסט, כולל תרגומים משירה צרפתית.

העביר את ארכיונו לבית הספרים הלאומי ב-2007 וקיבל תארי כבוד ועירוניות. בשנת 2015 סירב לקבל פרס יצירה בתחום הציונות, וטען שהספר שלו חורג מהקטגוריה.


יצירתו של גורי משתרעת על עשרות שנים ועוסקת באהבה, מלחמות, זיכרון, זמן וזקנה. הוא כתב שירים אישיים וגם שירים לאומיים חברתיים. שיר בולט במיוחד הוא "הנה מוטלות גופותינו", שנכתב לזכר נופלים ממחלקת הל"ה ומדגיש את חשיבות הזיכרון.

כתב גם פזמונים שהפכו לשירי זיכרון וסמלים תקופתיים, למשל "הרעות" ו"באב אל וואד". השפעת השואה ניכרה בעבודתו, אף שגורי עצמו לא חווה אותה ישירות. הוא שוחח רבות עם ניצולים כששירת במחנות העקורים, וסיקר את משפט אייכמן (1961). רשימותיו נאספו בספר "מול תא הזכוכית".

בין תחומי יצירתו גם קולנוע תיעודי: טרילוגיה על השואה שכללה את הסרטים "המכה ה-81" (1974), "הים האחרון" (1979) ו"פני המרד" (1985). הסרטים הוצגו בעולם, זכו בפרסים, והראשון היה מועמד לאוסקר.


גורי השתתף בפוליטיקה ובחיים הציבוריים. תמך במסגרות שמאליות כמו מפלגת "אחדות העבודה" וכתב בעיתון התנועה. ב-1967 הצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, אך התרחק ממנה אחר כך. ב-1969 קרא להצביע בעד המפלגה הקומוניסטית כדי לאפשר כניסת משה סנה לכנסת. בשנות התשעים היה בין מקימיה של "הדרך השלישית" בתוך מפלגת העבודה. בקיץ 2010 הצטרף לפרקי זמן למחאה בשייח' ג'ראח.


התיישב בירושלים מ-1949. ב-1952 נישא לעליזה, זוהי חברתו מפלמ"ח, ולהם שלוש בנות. נפטר ב-31 בינואר 2018 בגיל 94, ונקבר בהר המנוחות. רחובות, מוסדות חינוך ופרס לשירה נקראו על שמו.


ב-2024 נחנכה "גבעת הרעות" עם מיצגים המוקדשים לשיריו. מאז 2021 מוענק פרס שירה על שמו. בית הקונפדרציה בירושלים שונה בשמו לבית הקונפדרציה ע"ש חיים גורי, ושם הוצג פסל קינטי בהשראת שירו "הבא אחרי".

חיים גורי נולד בתל אביב ב-1923 ונפטר ב-2018. הוא היה משורר, סופר ועיתונאי. בגיל צעיר הצטרף לפלמ"ח. פלמ"ח זה צבא של היישוב לפני קום המדינה.

הוא לחם במלחמות של ישראל, בין השאר במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. ספרו הראשון נקרא "פרחי אש" והוא יצא ב-1949.


גורי כתב שירים על אהבה, מלחמה וזיכרון. שירים שלו הפכו לשירים מוכרים בארץ. אחד השירים הידועים שלו נקרא "הנה מוטלות גופותינו". הוא גם כתב שירים שהושרו וזכו לפופולריות, כמו "הרעות" ו"באב אל וואד".

הוא גם ביים סרטים תיעודיים על השואה. שלושת הסרטים שלו נקראים "המכה ה-81", "הים האחרון" ו"פני המרד". הסרטים הוקראו בעולם וקיבלו פרסים.


גורי התגורר בירושלים. נישא לעליזה והיו להם שלוש בנות. הוא נקבר בהר המנוחות.

ישנם פארק והנצחה על שמו. מאז 2021 יש פרס שירה על שמו.