חיל העזר לנשים

חיל העזר לנשים (Auxiliary Territorial Service, ATS) היה חיל הנשים של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

שורשים והקמה
חיל זה נבנה על יסוד ה-WAAC, גוף התנדבותי שנוצר ב-1917 ופוזר ב-1921. לפני מלחמת העולם השנייה הקימה בריטניה חיל נשים חדש כחלק מה"צבא הטריטוריאלי". נשים קיבלו בתחילה שכר של שני שלישים משכר הגברים.

המתגייסות הראשונות שימשו כטבחיות, פקידות וטלפניות. בתחילת המלחמה נשלחו כ-300 חיילות לצרפת. ב-1940, בעת הפינוי מדנקרק, היו טלפניות ה-ATS בין האחרונות שעזבו את הנמל.
כשהביקוש לשרות גדל, ה-ATS הורחב. בספטמבר 1941 מנה החיל כ-65,000 חיילות. אפשר היה להתנדב בגילאים 17, 43, ולבוגרות ה-WAAC התירה הממשלה להצטרף עד גיל 50. המשרתות הוכשרו גם כשלישות (מפעילות קשר), נהגות, עובדות דואר ומפקחות תחמושת (אחראיות על קליעים וציוד).
ב-9 במאי 1941 נקבע מבנה דרגות ייחודי לחיל, ומיולי 1941 הוכרו החיילות כחיילות לכל דבר.
הנסיכה אליזבת, שתחל מאוחר יותר להיות מלכה, שירתה ב-ATS כנהגת משאית.

בדצמבר 1941 חוקק חוק שירות לאומי שגייס נשים רווקות בגיל 20, 30 לזרועות הנשים. מלבד ה-ATS היו גם שירות הצי לנשים (WRNS) וחיל העזר האווירי לנשים (WAAF). הייתה גם פעילות אזרחית כמו השירות ההתנדבותי לנשים (WVS) וחיל הארץ לעזרה בחקלאות.
חלק מהנשים סירבו להתגייס מטעמי מצפון. כמה מהן הועמדו לדין ונכלאו. עם זאת, בשנת 1943 כ-9 מתוך 10 נשים בגיל הגיוס לקחו חלק כלשהו במאמץ המלחמתי.
המשרתות לא נשלחו בעיקר לקרבות, אך מילאו תפקידים טכניים ותמיכתיים. הן פעלו כמפעילות מכ"ם (רדאר), בצוותי תותחי הגנה מפני מטוסים ובמשטרה הצבאית. במאי 1945 מנה ה-ATS כ-190,000 חיילות.

לאחר המלחמה המשיכו נשים בשרות. ב-1949 הוקם ה-WRAC (Women's Royal Army Corps) לאיחוד חיילות ממחלקות שונות. ב-1992 פורק ה-WRAC והנשים שולבו ביחידות הרגילות של הצבא.

ארגוני נשים בארץ פנו ב-1941 לבריטים בבקשה לגייס גם בנות מארץ ישראל. הובטח גיוס של 5,000 נשים, מהן 2,000 מיידית, אך הדרישה לפלוגות בעלות אופי עברי הוגשמה חלקית בלבד. בינואר 1942 התגייס מחזור ראשון של 60 נשים ואומן במחנה סרפנד. בסך הכל שירתו כ-3,500 נשים מארץ ישראל ב-ATS ועוד 700 ב-WAAF.
המתגייסות שירתו בתפקידי נהיגה, אחיות, פקידות וחימוש. במלחמות המדבר נהגו בנות ה-ATS יהודיות רכבים וחילקו תחמושת לעמדות הקדמיות. כמה בוגרות ה-ATS השתלבו בצה"ל לאחר הקמתו, ושירתו בתפקידי פיקוד ומשאבי אנוש.

כחלק מהמאבק בנאצים, כ-200 נשים ערביות פלסטיניות שירתו גם הן ב-ATS וב-WAAF לצד חברות יהודיות.

חיל העזר לנשים (ATS) היה חלק של הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. חלק הוא "חיל".

מקור
לפני כן היה גוף התנדבותי ב-1917 בשם WAAC. הוא פורק ב-1921. בריטניה הקימה שוב חיל נשים לפני המלחמה.

נשים ב-ATS עבדו כטבחיות, פקידות וטלפניות. כמה מבין הראשונות נשלחו לצרפת. ב-1940 הן פונו מדנקרק בדרך הים.
החיל גדל עד 65,000 ב-1941. הנסיכה אליזבת הנהיגה משאית בצבא.
הן למדו גם לנהוג, לעבוד בקשר ולבדוק תחמושת. הן עזרו במכ"ם (מכשיר גילוי מטוסים).
ב-1945 היו ב-ATS כ-190,000 חיילות.

ב-1941 עבר חוק שכינה נשים רווקות בנות 20, 30 להתגייס. היו גם שירותים אחרים לנשים, כמו WAAF בצבא האוויר.
כמה נשים סירבו להתגייס בגלל מצפון. חלק מהן נעצרו.

ארגוני נשים בארץ ביקשו בריטניה להקל על גיוס בנות מארץ ישראל. ההסכמה נתנה לגייס כמה אלפים. המחזור הראשון ב-1942 כלל 60 נשים שאומנו בסרפנד. בסך הכל כ-3,500 נשים מארץ ישראל שירתו ב-ATS, ועוד 700 ב-WAAF.
הן היו נהגות, אחיות ופקידות. כמה מהן המשיכו לשרת בצה"ל בתפקידים חשובים.

כמעט 200 נשים ערביות פלסטיניות שירתו גם הן ב-ATS וב-WAAF.