חילוּן (באנגלית: Secularization) הוא מעבר של חברה מזיקה, ערכים או מוסדות דתיים לכיוון חילוני, כלומר תחומים שאינם מקודשים. מקור המונח בנצרות, ומשמעותו הפקעה של דבר מה מן הקודש אל החול.
לא נמצאות אצלנו תפיסות חילוניות ברורות לפני הופעת המונותאיזם (אמונה באל אחד). ההצהרה שאדם הוא חילוני הופיעה בעיקר בתרבויות שנחשפו לדרישה דתית להקדשה עצמית וחברתית.
בימי הביניים, תחת סמכות דתית חזקה, הופיעו קולות שהתנגדו לחיוב לחיות חיים דתיים. זה מתועד, בין היתר, בחקירות האינקוויזיציה.
תהליך החילון החל להתגבש ברנסאנס (המאה ה-14), כשהומניזם (זרם שמדגיש את האדם) החזיר תשומת לב לפרט. הרפורמציה במאה ה-16 החלישה את סמכות הכנסייה והביאה לפלורליזם דתי. בתקופת הנאורות (המאה ה-18) הושם דגש על רציונליות, חשיבה מבוססת הוכחות.
פילוסופים כמו שפינוזה ואת פפלס (פייר-סימון לפלס) ערערו על אמיתות דתיות ועל חשיבות העל-טבעי, וקידמו חשיבה המבוססת על הוכחות מדעיות.
מחשבות במאה ה-19, שראו בדת סופית להיחלש עם הקידמה, הפכו לחלק מהשיח המדעי. כמה תאורטיקנים ראו בדת מעין שארית של אמונות טפלות, ואילו אחרים קישרו את חילון עם מודרניזציה, תהליכים כמו תיעוש, עיור ובירוקרטיזציה.
בין הגורמים היו הצלחות המדע, שהעניקו כלים להסברים ארציים; שינויים חברתיים וכלכליים; והיחלשות הקשר בין מוסדות הדת למדינה.
החוקרים מדברים על בידול (דיפרנציאציה), פירוק הקשר ההדוק בין הדת ומוסדות המדינה. הבידול הזה גדל בתקופה המודרנית, אך דעת החוקרים נחלקת לגבי ההשפעה המדויקת על יחיד ותודעה דתית.
הסיווג של פיטר גלסנר (1977) מפרט עשרה סוגי חילון עיקריים, ביניהם: ירידה בפרקטיקה הדתית (פחות פולחן ואמונה), רוטיניזציה (התמורות של תנועות דתיות לרגילות), בידול מוסדי, התנתקות של מוסדות מהדת, שינוי דתי בתגובה ללחצים חברתיים, והצמחת חילוניות קשה, כלומר שלילה מוצהרת של הדת.
מקס ובר ואמיל דורקהיים ראו בחילון תהליך חברתי מרכזי. ובר דיבר על "הסרת הקסם", המעבר ממסגרות על-טבעיות להסברים רציונליים. מאז שנות ה-70 הורתה האקדמיה על מורכבות התהליך: במקום הנחה של ירידה ליניארית בדתיות, נמצאות גם תחיות דתיות, כתות וזרמים קיצוניים כתשובה למודרנה.
למרות הפרדת דת ומדינה היסטורית, רמת הדתיות בארצות הברית גבוהה יחסית. עם זאת נרשמה עליה חדה במספר האנשים שאינם מזוהים עם דת (unaffiliated): מ־3% ב־1957 ל־26% ב־2019. בקרב צעירים שיעור ה"לא משויכים" גבוה יותר, אך חוקרים נחלקים אם המגמה תתייצב או תמשיך.
במדינות מערביות רבות מתגלה דפוס שבו כל דור צעיר יותר נוטה להיות פחות דתי מהדור שלפניו. דפוס זה זוהה בין היתר בבריטניה, קנדה, אוסטרליה, צרפת וספרד.
סקרים מראים תנועות שתי־כיווניות: חלק מהיהודים מדווחים שהפכו לדתיים יותר, וחלק אחר לדתיים פחות. מחקרים מצביעים על ניידות דתית לכיוון החילוני בקרב דתיים ומסורתיים, לצד צמיחה דמוגרפית של המגזר החרדי. לפי הערכות שונות, השילוב בין ניידות דתית ופריון ישפיע על התפלגות הדתיות בישראל בעשורים הבאים.
חילוּן משמעותו שהחברה פחות שייכת לדת ויותר לחיי יום־יום שאינם מקודשים. המילה מגיעה מהנצרות ומשמעותה להעביר משהו מהקודש לחול.
בתקופות קדומות לא היה הרבה מקום למחשבות חילוניות לפני שהופיעו דתות של אל אחד.
בימי הביניים רוב האנשים היו תחת שליטה דתית חזקה. היו גם אנשים שהתנגדו לזה.
ברנסאנס (לפני כמה מאות שנים) האנשים התחילו לשים לב לאדם ולחשוב אחרת. הרפורמציה (שינוי גדול בכנסייה) והנאורות (העדפת חשיבה מבוססת הוכחות) הורידו קצת את השליטה של הכנסייה.
מדע והתקדמות טכנולוגית עזרו לאנשים להסביר דברים בלי להסתמך על ניסים. זה תרם לחילון.
חילון כולל כמה דברים: פחות אנשים משתתפים בפולחן הדתי, מוסדות דת מופרדים ממוסדות המדינה, וחיי דת הופכים יותר לפרטיים.
יותר אנשים בארצות הברית לא מזדהים עם דת היום מאשר לפני. בקצת פחות מחמישה עשורים אחוז ה"לא משויכים" עלה מאוד.
במדינות רבות בכל דור חדש יש פחות דתיים מאשר בדור שלפני.
בישראל חלקים מהאוכלוסייה נעשים פחות דתיים, וחלקם יותר דתיים. גם שיעורי הפריון וההשתייכות הדתית משפיעים על המבנה העתידי של החברה.
תגובות גולשים