חלודה

חלודה היא תהליך שבו ברזל משתנה כשהוא נחשף בעיקר למים ולחמצן. התוצר העיקרי נקרא תחמוצת הברזל (Fe2O3).

החלודה היא תערובת של תחמוצות ושל הידרוקסידים. הידרוקסיד הוא תרכובת שמכילה את יון ההידרוקסיד (OH-), שהוא חלק שמקורו במים.

מבחינה חזותית החלודה נראית בדרך כלל כצבע אדום‑חום פריך ואבקתי על משטחים מברזל. מספיק חשיפה לאוויר ולמים כדי שתתחיל להיווצר, ולכן פריטים כמו גדרות, מכוניות ופסלים נוטים להחליד.

התחמוצות וההידרוקסידים שנוצרים חלשים יותר מהברזל הטהור, ולכן החלודה גורמת להרס הדרגתי של המשטח המותקף. זוהי בעיה שהאדם מתמודד איתה כבר אלפי שנים.

בימי קדם נהגו להחמם כלי חלודים על פחם בוער. החום גרם לחמצן להגיב עם הפחמן וליצור פחמן דו‑חמצני (CO2), מה שהסיר חלק גדול מהחלודה. לאחר מכן השחיזו את הכלי כדי להחזירו למצב טוב.

קיימות מספר גישות עיקריות להתמודדות עם החלודה, שנועדו למנוע אותה או להסירה עוד בטרם תגרום נזק גדול.

חלודה היא חומר שנוצר כשהברזל נוגע במים ובחמצן. חמצן זהו גז שנמצא באוויר. מים זה נוזל.

החלודה נראית אדמדמה‑חומה. היא פריכה ואבקתית. אפשר למצוא אותה על גדרות, מכוניות ופסלים.

החלודה חלשה יותר מהברזל. לכן היא הורסה את המשטח באטיות.

פעם הניחו כלי חלוד על פחם חם. החום עזר לחמצן להגיב עם הפחמן. זה יצר גז שנקרא פחמן דו‑חמצני, ועזר להסיר רוב החלודה. אחר כך השחיזו את הכלי כדי להחזירו.

יש כמה דרכים לטפל ולמנוע חלודה, כדי שלא תגרום נזק גדול.