חלמונית

חלמונית (Sternbergia) היא סוג של גאופיט, צמח שמחסין חומרי תשומה בבצל, ממשפחת הנרקיסיים. בסוג שמונה מינים, ותפוצתו נעה ממזרח ומרכז אירופה ועד מרכז אסיה וצפון־מערב אפריקה. שישה מינים גדלים באזורים ממוזגים, ושניים נפוצים גם באזורי תת־טרופיק.

רוב המינים ידועים בפריחה הצהובה הבולטת בסתיו ובתחילת החורף. הפרחים מופיעים בדרך כלל לפני העלים, מה שמדגיש את צבעם. עם זאת, יש שני מינים יוצאי דופן: Sternbergia vernalis פורחת באביב, ו‑Sternbergia candida שמייצרת פרחים לבנים וריחניים. S. candida הוא מין נדיר, אנדמי לאזור מצומצם בדרום‑מערב הרי הטאורוס בטורקיה; התגלתה ב‑1976 ותוארה מדעית ב‑1981.

בישראל גדלים שני מיני חלמונית בר באופן טבעי: החלמונית הגדולה (S. clusiana) והחלמונית הזעירה (S. colchiciflora). סוג נוסף, חלמונית צהובה (S. lutea), מוכר בגינות אך אינו חלק מצומח הבר המקומי. בשל יופיין ונדירותן, החלמוניות מוגנות בחוק בישראל.

השם המדעי Sternbergia ניתן לכבוד הבוטנאי הצ'כי קספר מריה פון שטרנברג (1761, 1838). השם העברי "חלמונית" נובע מצבע הפרחים הצהובים, הדומה לצהבת החלמון. יוצא דופן הוא S. candida, שמראשו לבן.

החלמונית היא צמח בצל נמוך. הבצל עטוף קליפות, והעלים שטוחים ודמויי רצועה. העלים נובטים בבסיס הגבעול, ולעיתים מופיעים אחרי הפריחה.

הפרחים הם דו‑מיניים ונכונים, כלומר הם מכילים איברי רבייה זכריים ונקביים נכונים במבנה. העטיף של הפרח מורכב משש אונות (לעיתים מכונים תפלחים או tepals) המסודרות בשני דורים ויוצרות מבנה דמוי משפך או פעמון. יש שישה אבקנים ושלוש מגורות בשחלה התחתית. הפרי הוא הלקט, פרי בשרני במקצת, המכיל זרעים רבים.

הזרעים כמעט כדוריים, ולצידם בולטת סטרופיולה (strophiole), גופיף שומני קטן שעשוי לסייע בהפצה או בשימור הזרע. הסטרופיולה מופיעה ליד נקודת החיבור של הזרע לצמח (הפומה).

בישראל מוכרים שלושה מינים מסוג זה. שניים גדלים בר בטבע: חלמונית גדולה וחלמונית זעירה. המין השלישי, S. lutea, נפוץ בגינות ומיובא לגינון מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי.

Sternbergia clusiana היא המוכר בהקשר הישראלי. היא גדולה יותר מהחלמונית הזעירה, בעלת אונות עטיף ארוכות יחסית וצינור עטיף בולט.

Sternbergia colchiciflora היא מין קטן ונדיר בישראל. פריחתה בחודשים סתווים נעה בדרך כלל מסוף אוקטובר עד דצמבר. מין זה קשה לאיתור בגלל גובהו הנמוך ופריחתו הקצרה. לחלק מהאוכלוסיות יש פרחים קליסטוגמיים, פרחים שסגורים והאבקה מתרחשת בתוכם (אבקה עצמית), ולכן הצמח יכול להתרבות גם מבלי שהפרח נפתח. טווח תפוצתו רחב ומגיע מבריכת הים התיכון עד מרכז אירופה ואזור הקווקז.

Sternbergia lutea נפוצה באזורים ממוזגים מדרום‑מערב אירופה ועד מרכז אסיה. בארץ היא גדלה בעיקר בגינות כתוצאה מהכנסה מלאכותית. העלים שלה ירוקים ובולטים, ולעת פריחה הם מייצרים פרחים צהובים בסתיו. מין זה מותאם לגינון, סובל חום ויובש אך רגיש למליחות.

Sternbergia mishustinii תוארה מדעית ב‑2022. נמצאה במחוז מרסין בדרום טורקיה, על מצוקי גיר במדרונות הרי הטאורוס, וגודלה דומה ל‑S. clusiana. המין הוא כנראה אנדמי מקומי, שטח תפוצתו קטן מאוד (פחות מ‑10 קמ"ר) והאוכלוסייה מונה עד כמה מאות פרטים. בשל סיכונים כמו כריתת יערות, רעיה ואיסוף בלתי חוקי של בצלים, הוא מוגדר בסכנת הכחדה חמורה (Critically Endangered) לפי קריטריוני ה‑IUCN.

מאפיינים של S. mishustinii כוללים בצל קטן לבן עטוף קליפה חומה, 3 עד לעיתים 4 עלים שמופיעים אחרי הפריחה, ופרח צהבהב לעתים קליסטוגמי. הזרעים עם סטרופיולה בולטת, מה שעשוי להשפיע על אופן הפצתם.

חלמונית (Sternbergia) היא צמח עם בצל. בצל זה מחביא חומרים שהצמח משתמש בהם.

רוב החלמוניות פורחות בסתיו. לפרחים יש צבע צהוב בוהק. לעיתים יש מין עם פרחים לבנים.

בישראל גדלות בר שתי חלמוניות: גדולה וזעירה. עוד מין (צהובה) גדל בגינות ולא בטבע כאן.

השם המדעי Sternbergia ניתן על שם מדען בשם שטרנברג. השם "חלמונית" בגלל צבע הפרח הדומה לחלמון ביצה.

הבצל קטן ועגול. העלים דמויי רצועה. הפרחים בדרך כלל מופיעים לפני העלים.

לכל פרח יש שישה חלקים דמוי עלים שנקראים אונות. יש גם אבקנים שעוזרים בהאבקה, ושחלה שמהווה את פרי הצמח.

הפרי הוא גוש בשרני עם הרבה זרעים. לכל זרע יש בלט שומני קטן שנקרא סטרופיולה (strophiole). סטרופיולה היא גופיף שומני שיכול לעזור לזרע להתפזר.

זו מין קטן ונדיר. קשה לראות אותה כי היא נמוכה ופורחת קצר. לפעמים הפרחים שלה לא נפתחים, והאבקה מתרחשת בפנים.

מין חדש שהתגלגל בטורקיה ותואר ב‑2022. הוא נדיר מאוד וחי על סלעים. יש איום על בית הגידול שלו וזו סיבה לדאגה.