חלף עם הרוח (סרט)

''חלף עם הרוח'' (1939) הוא סרט אמריקאי המבוסס על רומן של מרגרט מיטשל. הבמאי העיקרי היה ויקטור פלמינג, והכוכבים המרכזיים הם ויוויאן לי וקלארק גייבל. ההפקה נוהלה על ידי דייוויד או. סלזניק.

הסיפור מתחיל באחוזת הטארה בג'ורג'יה, ערב מלחמת האזרחים האמריקנית (מלחמה בין צפון לדרום בארצות הברית). סקרלט או'הרה היא צעירה חזקה ושאפתנית שאוהבת את אשלי וילקס, אך הוא מתעתד להתחתן עם מלאני. בזמן המלחמה העיר אטלנטה מכלה באש ונפגעת. סקרלט עוברת שיקום קשה, מאבדת את אימה, ונלחמת כדי להציל את טארה ולפרנס את משפחתה.
רט באטלר, איש כריזמטי שמקובל עליו פחות בחברה, מקשר את חייו עם סקרלט במערכת יחסים סוערת. היא נישאת בתחילה לפרנק קנדי כדי להבטיח כסף, ואז לרט. הזוג חווה אובדן קשה כשהבת בוני מתה, ומערכת היחסים שלהם מתערערת עד לשיא שבו רט עוזב. סוף הסרט מציג את החלטתה של סקרלט לחזור לטארה ולנסות להציל את הבית.

המפיק סלזניק קנה את זכויות הספר ב-1936 ופתח בהפקה ענפה. התקציב גדל מ-2.5 ל-4 מיליון דולר, סכום גבוה מאוד לאותה תקופה. ההפקה כללה שינויים במאים, תסריטאים ושחזורים רבים.

סידני הווארד כתב את התסריט המרכזי, אך רבים אחרים ערכו שכתוב עד לסיום. חלק מסצנות הספר הוצאו או הוקלו עקב קוד ההפקה, מערכת כללים של האולפנים שאסרה תוכן מיני או אלים מסוים. בבחינת המילים המפורסמות בסיום, נשואות מחלוקות על השימוש במילה "Damn" באנגלית, אך המשפט נותר בסרט.

מעצב ההפקה ויליאם קמרון מנזיס יצר לוחות עלילה (storyboards) רבים לתכנון חזותי. טכניקולור (תהליך צילום צבעוני) שימש ליצירת צבע עשיר; זה היה נדיר ויקר אז. וולטר פלנקט עיצב כאלפי פרטי תלבושות לתקופות שונות. סצנת השריפה באטלנטה תוכננה וצולמה בבימוי מורכב, עם מספר מצלמות כדי לא לתפוס רק טייק אחד.

ליהוק סקרלט ארך חודשים רבים. ויוויאן לי נבחרה בסופו של דבר, וקלארק גייבל שוחלט לשכור מ‑MGM. בתחילת הצילומים פוטר הבמאי ג'ורג' קיוקור והוחלף על ידי פלמינג; במהלך הצילומים גם סם ווד ובמאים אחרים ביימו קטעים. למרות זאת, הקרדיט הסופי ניתן לפלמינג.

מקס שטיינר הלחין את הפסקול, כולל מנגינה זוכת זיהוי לטארה ולדמויות. העריכה הייתה עבודה אינטנסיבית; אורך הסרט המקורי קוצץ עד לאורך סופי של כ‑3 שעות ו‑42 דקות.

הסרט זכה להצלחה עצומה בקופות ולקבל שבחים רבים. הוא זכה במספר רב של פרסי אוסקר, ביניהם פרס הסרט הטוב ביותר. האטי מקדניאל זכתה בפרס שחקנית המשנה, זכייה היסטורית של שחקן אפרו‑אמריקאי, אם כי אז עוד היו כללי הפרדה בחלק מהאירועים. הכנסות הסרט, בהתאמה לאינפלציה, נחשבות לגבוהות ביותר בתולדות הקולנוע, במעל ל‑3 מיליארד דולר נתון משוער.

הסרט הפך לקלאסי ונמצא רבות ברשימות סרטים חשובות. יחד עם זאת, מאז הועלו ביקורות על האופן שבו נעשה בו ייצוג של עבדות ודמויות שחורות. בשנים האחרונות הוצע להציג אותו עם הסבר היסטורי כדי להבהיר את ההקשר ואת הבעייתיות שבייצוג.

משפטו האחרון של רט, "Frankly, my dear, I don't give a damn", הפך לציטוט מפורסם. הסצנות והדמויות עובדו והוזכרו רבות בתרבות הפופולרית ובהפקות פרודיות.

''חלף עם הרוח'' הוא סרט ישן משנת 1939. הוא מבוסס על רומן של מרגרט מיטשל. ויוויאן לי וקלארק גייבל משחקים בו.

הסיפור קורה בחווה בשם טארה, במדינת ג'ורג'יה. יש שם צעירה בשם סקרלט או'הרה. היא רוצה להתחתן עם אשלי, אבל הוא בוחר אחרת. אז מגיעה מלחמה. העיר אטלנטה נשרפת. סקרלט עוברת תקופה קשה. היא נלחמת לשמור על הבית ופרנסת המשפחה.

סקרלט פוגשת את רט באטלר, גבר חזק ומסתורי. הם מתקרבים אחד אל השני, נולדת להם בת בשם בוני, אבל לאחר כמה חבלים הבת מתה. מלאני, חברה טובה של סקרלט, גם היא נפטרת. בסוף רט עוזב את סקרלט, והיא מבינה שהיא אוהבת אותו ועליה לחזור לטארה ולמצוא דרך להציל את הבית.

המפיק היה דייוויד סלזניק. התקציב של הסרט היה גדול מאוד לאותה תקופה. היו תפאורות גדולות ותלבושות רבות. "טכניקולור" הוא שיטה לצילום צבעוני, והסרט צולם בצבעים יפים.

הסרט היה מאוד מצליח. הוא זכה בפרסים חשובים שנקראים אוסקרים. יש בו משפט מפורסם: "Frankly, my dear, I don't give a damn", שהוא המשפט האחרון של רט. המוזיקה של הסרט נכתבה על ידי מקס שטיינר, והיא זוכרת עד היום.

בסרט יש אזכורים לעבדות (כאשר אנשים שחורים עבדו בשליטה של אחרים). זה חלק קשה מההיסטוריה. היום הרבה אנשים מדברים על הדרך שבה זה מוצג בסרט, ומוסיפים הסברים כשמציגים אותו.

הרבה סרטים וסדרות צחקו או הזכירו את הסרט כי הוא מאוד מפורסם. גם המשפטים והסצנות שלו נזכרים עד היום.