חלקי הדיבר

בבלשנות, החלוקה ל'חלקי דיבר' היא סיווג מילים לפי מאפיינים מורפולוגיים (צורות ההטיה של המילה) ותחביריים (מקומה במשפט). בדקדוק העברי החלקים העיקריים הם: שם עצם (מילה שמציינת ישות או רעיון), פועל (מילה שמציינת פעולה או מצב), תואר (מילה שמתארת שם עצם), תואר הפועל (מילה שמתארת פועל), כינוי (מחליף שם עצם) ומילת-יחס (מילה שמקשרת בין מילים).

רבי יונה אבן ג'נאח זיהה שלוש קטגוריות ראשוניות שכל שפה שוכנת עליהן: שמות, פעלים ומילות-טעם (כיום נהוג לומר שמדובר בשמות עצם, פעלים ושמות תואר). חלקי דיבר מסווגים גם כקבוצות פתוחות, שאפשר להוסיף אליהן מילים בקלות (למשל שמות עצם ופעלים), וקבוצות סגורות, שההרכב שלהן כמעט קבוע (למשל מילות קישור).

במסורת הישנה נהגו להגדיר שמות עצם ופעלים לפי משמעותם. אך הגישות המודרניות מעדיפות קריטריונים צורניים ותחביריים. הגדרות כאלה מסתמכות על צורות דקדוקיות ועל התנהגות המילים במשפט, כדי להבחין בצורה ברורה יותר בין הקטגוריות.

שם העצם יכול להיות מוחשי או מופשט. מוחשי זה מה שאפשר לתפוס בחושים, כמו שולחן. מופשט זה רעיון או מצב, כמו רעיון או שמחה. הפועל בדרך כלל משמש כנשוא במשפט ויכול לקבל מושא, לדוגמה "הוא רץ" או "היא אכלה". תארים מתארים שמות עצם, ותוארי פועל מסבירים איך הפעולה נעשתה (למשל "מהר").

מפעלים נולדות צורות נוספות, למשל שמות פעולה ושמות פועל. דוגמאות לשמות פעולה: אכילה, ריקוד, התנתקות. שם הפעולה יכול להתיידע (לומר "האכילה"), לקבל רבים ולהיות זכר או נקבה.

לעומת זאת, שם הפועל הוא צורת המקור שמלווה במילת היחס 'ל' (כמו "ללמוד", "לאכול"). שם הפועל בדרך כלל אינו ניתן ליידוע. אצל חוקרי הלשון נראית לעיתים התנגשות בין צורות אלה, והיסטורית גם התהוו איחודים וצורות שהשתנו בזמן.

יש גם מילות תפקוד, שהן בעיקר מילים שמסייעות לבניית המשפט. ביניהן כינויים כמו: אני, אתה, הוא, היא, אנחנו, הם. קבוצה נוספת היא מילות קישור ומילות יחס שמחברות חלקי משפט.

חלוקת חלקי הדיבר אינה זהה בכל השפות, אך בדרך כלל יש בהן שמות עצם ופעלים. הגבולות בין הקטגוריות לא תמיד ברורים. בעברית קיימות צורות שנמצאות על הגבול בין פועל לשם עצם, וכמו כן מילים עשויות לעבור קטגוריה עם הזמן. דוגמה לכך: המילה "זקֵן" שנולדה כתואר והפכה לשם עצם.

חלקי דיבר הם קבוצות של מילים לפי התפקיד שלהן במשפט. כל מילה שייכת לקבוצה כזו.

הקבוצות העיקריות בעברית הן: שם עצם (מילה של דבר או רעיון), פועל (מילה של פעולה), תואר (מתאר שם עצם), כינוי (מחליף שם עצם) ומילת-יחס (מחברת מילים).

שם עצם יכול להיות מוחשי. מוחשי זה דבר שאפשר לראות או להחזיק, כמו שולחן. יש גם שמות עצם מופשטים. מופשט זה רעיון שאי אפשר לגעת בו, כמו רעיון או צחוק.

הפועל הוא מה שקורה במשפט. לדוגמה "רץ" או "אכל". יש מילים שיוצאות מהפועל, כמו "אכילה" ו"ריקוד". יש עוד צורת מקור שנוצרת עם האות ל', כמו "ללמוד" או "לאכול". זו צורה שנקראת שם פועל.

יש מילים קטנות שעוזרות במשפט, כמו כינויים: אני, אתה, אנחנו. יש גם מילות קישור שמחברות משפטים.

לשפות שונות יש חלוקות קצת שונות. לפעמים מילה עוברת מקבוצה אחת לאחרת. למשל מילה שתוארה פעם הפכה לשם עצם.