חנה רובינא

חנה רובינא (15 בספטמבר 1888, 3 בפברואר 1980) הייתה שחקנית תיאטרון ישראלית וממייסדות תיאטרון "הבימה". זכתה בפרס ישראל על הישגיה בתיאטרון ב-1956, וכונתה "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי".

נולדה בעיירה ברזינו שבפלך מינסק, אז באימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), בשם חנה רובין. בילדותה למדה עברית ולימודים רוסיים, והצטיינה במשחק ובשירה. בתקופת נעוריה למדה וגיבשה עניין בחינוך ובדרמה, ונסעה לוורשה ללימודים. בהמלצת מורים החלה לעבוד עם תיאטרון "הבימה" במוסקבה ב-1917 והשתתפה בהצגתו הראשונה.

רובינא נישאה לשחקן משה הלוי ב-1921. הנישואים הסתיימו בגירושין בשנות ה‑20, לאחר ניסיון לחזור לארץ ולדרוש הכרה באבהות עבור ילדה הרה. ב-1928 עלתה עם הקבוצה לארץ ישראל והפכה לסמל "הבימה".

פריצת הדרך שלה הייתה בתפקיד הכלה לאה'לה במחזה "הדיבוק" של ש. אנסקי. דמותה במחזה נצרבה בתודעה הציבורית ולתקופה ארוכה שימשה עיצוב לוגו "הבימה". רובינא נודעה במשחק דרמטי ובהתמסרות לשיטת סטניסלבסקי, שיטה תיאטרלית הממקדת את השחקן ברגשות ובאמת פנימית של הדמות.

במהלך השנים הופיעה בפני חיילים בשטחי מלחמה ובמחנות שבויים, והשפיעה על קהל רחב מחוץ למסגרת התיאטרון הרגלה. היא גם שיחקה בקולנוע בסרטים כמו "צבר" (1933) ו"איריס" (1968).

רובינא הייתה אישיות ציבורית בולטת. ב-1958 קראה את מגילת העצמאות בטקס שחיקה בבית העצמאות. היא שמרה על משמעת קפדנית בקהל, ולעיתים אף קטעה הצגות כשהתנהגות הקהל הפריעה.

בעשורים האחרונים לחייה שיחקה בהצגות של המחזאי נסים אלוני, שכתב תפקידים במיוחד עבורה, ובהן "דודה ליזה" ו"הצוענים של יפו". תפקידה הבימתי האחרון היה ב־1979, אך היא נאלצה לפרוש מסיבות רפואיות.

חיה בתל אביב שנים רבות ובסוף ימיה שהתה בבית אבות ברעננה. נפטרה ב-3 בפברואר 1980 והובאה למנוחות בבית העלמין קריית שאול.

הוענקו לה פרסים רבים, בהם פרס ישראל על תרומה לתיאטרון (1956). כמה רחובות ואולם הופעות נקראו על שמה. בול של דואר ישראל הונפק לזכרה ב-1992.

אמנים ייצרו הדפסים ודימויים רבים שלה כבר בחייה. תיאטרון הבימה קרא לאולם הגדול על שמה. ספרים, הצגות ותכניות טלוויזיה התייחסו לחייה, כולל רומן שמציג את סיפור אהבתה עם המשורר אלכסנדר פן.

רובינא גילמה תפקידים דרמטיים רבים בבימה וברפרטואר העברי. התפקידים הללו חיזקו את מעמדה כאחת מהשחקניות החשובות בתיאטרון העברי במאה ה‑20.

חנה רובינא (1888, 1980) הייתה שחקנית מפורסמת בתיאטרון הישראלי. היא הייתה מהמייסדות של תיאטרון "הבימה".

נולדה בעיירה ברזינו, שלמדה עברית כבר בילדותה. צעירה נסעה ללמוד ותוך זמן קצר הצטרפה ל"הבימה" במוסקבה.

בארץ היא שיחקה בדמות חזקה במחזה "הדיבוק". דמותה שם הפכה לסמל של התיאטרון.

היא הופיעה גם לחיילים בשדות קרב ובמחנות. שיחקה גם בשתי סרטים: "צבר" ו"איריס".

חנה אהבה משמעת והקפידה שהקהל ישמור על שקט בהצגות. בזמן חייּה קראו רחובות ובית תיאטרון על שמה.

הוציאו בול לזכרה ועל שמה נכתבו ספרים והועלו הצגות שעוסקות בחייה.

חיה בתל אביב, והלכה לעולמה ב-3 בפברואר 1980. היא הותירה את בתה, הזמרת אילנה רובינא.