חניתה

חניתה הוא קיבוץ בגליל המערבי, ליד הגבול עם לבנון, צפונית־מזרחית לשלומי.

השם שומר על שם יישוב עברי קדום שנזכר בתקופת התלמוד. המקורות מזכירים שתי חניתות, עליונה ותחתונה, והיישוב המודרני נמצא במקום חניתה העליונה. ייתכן שהמיקום הציל את הדרך בין הגליל ללבנון ולסוריה.

נמצאו שרידי יישוב מתקופת התלמוד וחפצים נוספים. חלק מהממצאים הוצגו במוזיאון הקיבוץ.

בתקופת המרד הערבי והנהגת ספר הלבן, רכישת קרקעות על ידי יהודים הוגבלה. יוסף סיניגליה ואליעזר וינשל יזמו את קניית האדמות לטובת הקמה של יישוב עברי. בסופו של דבר נרשמה הבעלות על שם קק"ל (קרן קיימת לישראל). הרכישה עוררה וויכוח בקרב ההנהגה הציונית, אך דוד בן־גוריון אישר את העסקה בתחילת 1938.

ב־21 במרץ 1938 הגיעו כ־400 אנשים והקימו את היישוב בשיטת "חומה ומגדל", שיטה להקמת יישוב מוגן במהירות. הפעולה כללה הובלה של ציוד במשאיות, על גמלים וחמורים. באותו לילה הותקף המחנה; שני מתיישבים נהרגו מיד, ובסך הכול נפל עשריה מהגנה על המחנה. התמונה המפורסמת מהאירוע מציגה את יצחק שדה ליד יגאל אלון ומשה דיין, עם כיתוב של חיים ויצמן.

בשלבים הראשונים התבססה הכלכלה על מטעים, ירקות וחי־משק. היו בעיות בהשקיה ובחלוקת חלקות, ולכן הקיבוץ פתח יוזמות נוספות. שתי יוזמות הצליחו: בית מרגוע ומפעל לכלים לחיתוך מתכת.

בתחילת המלחמה נותקו יישובי הגליל המערבי. ילדי חניתה פונו לחיפה. ביום הכרזת העצמאות פרצו כוחות את המצור, והגליל אוחד עם שאר המדינה.

יומיים לאחר פתיחת המלחמה פונה הקיבוץ. במהלכה נפגע פעילות המפעלים, ומפעל "עדשות חניתה" הועבר לכרמיאל ונקלע קושי כלכלי.

חברי הקיבוץ עוסקים בחקלאות ותעשייה. לקיבוץ מטעי בננות, אבוקדו וגידולי שדה. יש רפת משותפת עם קיבוץ סער. בנוסף פועלים שני מפעלים בקיבוץ.

המוזיאון נמצא בבית האבן של חניתה העילית. שמו מציין את תקופת "חומה ומגדל" ואת שירות המשמר והשוטר בתקופת המנדט הבריטי. בתערוכה פריטים מהתקופה וממצאים ארכאולוגיים, בעיקר רצפות פסיפס. הפסיפס הגאומטרי במקום נחשב לייחודי, ומוקרן סרט על העלייה לחניתה.

חניתה הוא קיבוץ בגליל המערבי. הוא ליד הגבול עם לבנון.

השם הגיע מיישוב יהודי עתיק. יש כאן שרידים גם מתקופות קדומות. פעם היו שתי חניתות, עליונה ותחתונה. הקיבוץ החדש עלה בעמדה של החניתה העליונה.

בחפירות נמצאו חפצים מהרבה שנים. חלק מהחפצים מוצגים במוזיאון.

אדמות הקיבוץ נקנו ב־1938 דרך קרן קיימת לישראל (קק"ל). העסקה עוררה ויכוחים, אך בסוף אישרו אותה.

ב־21 במרץ 1938 הגיעו כ־400 אנשים. הם בנו את היישוב בשיטת "חומה ומגדל". זו שיטה לבניית יישוב מוגן במהירות. בלילה תקפו את המחנה. כמה מתיישבים נהרגו. בסך הכול נפלו עשרה אנשים כשהגנו על המקום.

בתחילה חיו מהחקלאות: מטעים וירקות. היו גם פרות ועיזים. כדי להרוויח עוד, הקימו בית מנוחה ומפעל קטן.

בזמנים של מלחמה פונו תושבים והילדים יצאו למקומות בטוחים. חלק מהמפעלים נפגעו והועברו למקום אחר.

הקיבוץ מגדל בננות ואבוקדו. יש שותפות ברפת עם קיבוץ שכן. בקיבוץ פועלים גם שני מפעלים.

המוזיאון נמצא בבית האבן הישן. יש שם כלים ותמונות מהתקופה של חומה ומגדל. במקום גם רצפות פסיפס מיוחדות. מוצג שם סרט על איך הקימו את היישוב.