הכינוי "חסיד אומות העולם" ניתן לא־יהודי שפעל להצלת יהודים בשואה, תוך סיכון חייו וללא תמורה. התואר ניתן לפי חוק זיכרון השואה והגבורה, יד ושם משנת 1953. עד כה הוענק לכ-28,000 אנשים. מקור המונח הוא תיאור הלכתי לאדם לא־יהודי ששומר את "שבע מצוות בני נח" (חוקים בסיסיים שמצופה מאנשים לא־יהודים).
המצילים היו מכל המגזרים: נוצרים מקהילות שונות, מוסלמים, בני דתות אחרות ואנשים חילוניים; גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, אנשי עיר ועובדי אדמה. מניעיהם היו מגוונים: אמונה, חמלה, חברות או גישה מוסרית.
הסיכון היה כבד. המצילים סיכנו את חייהם הן מפני הגרמנים והן מפני קנאות או בגידה של שכנים. במזרח אירופה הגרמנים הוציאו לעתים גם להורג את משפחות המסתירים. במערב האירופה העונשים היו פחות קיצוניים, אך עדיין היו מעצרים, מחנות ומקרים של מוות.
האות מוענק רק אחרי בדיקה מעמיקה של יד ושם. הבדיקה כוללת איסוף חומר, עדויות ניצולים ולעתים שימוש בהצהרות דיפלומטיות במדינת מושב הניצול.
1. המעשים כללו מעורבות פעילה בהצלה של יהודי אחד או יותר, תוך סיכון למוות או גירוש.
2. המצילים סיכנו את חייהם, חירותם או מעמדם.
3. המניע הראשוני היה לעזור ליהודים נרדפים, לא לקבל תמורה חומרית או להמיר דת.
4. קיימות ראיות להמחשת ההצלה, עדות של הניצולים או תיעוד אחר.
בחלק מהמקרים הוכר אדם כחסיד אומות העולם אף אם בזמן המלחמה החשיבו את הניצול כלא־יהודי, ומאוחר יותר התברר אחרת.
בשנת 2016 הועלתה הצעה להשוות את מעמד מצילי יהודים יהודים ללא־יהודים. יד ושם הביעה ביקורת על הצעת החוק.
שמות המצילים מונצחים ביד ושם על קיר כבוד ולעתים ניטע עץ על שמם בשדרה. הם מקבלים מדליה ותעודת כבוד. האות מוענק בטקסים מקומיים או בישראל, ולרוב לווה בסיקור תקשורתי.
לפי החוק, חסידי אומות העולם זכאים לאזרחות כבוד של מדינת ישראל. במי שחי בישראל זכאים המצילים ובני משפחותיהם להטבות בחקיקה, תשלום חודשי, מענקי הבראה והנחות בארנונה. החוק גם מבטיח "אזרחות־זיכרון" למי שנפטרו.
"חסיד אומות העולם" הוא אדם שלא היה יהודי. הוא סיכן את חייו כדי להציל יהודים בשואה, בלי לקבל כסף. התואר ניתן על פי חוק יד ושם מ־1953. עד היום הוענק לכ־28,000 אנשים.
המצילים הגיעו מכל הדתות ומכל הגילאים. הם עשו זאת כי רצו לעזור ולמנוע רע. זה היה מסוכן מאוד. הגרמנים הענישו חמור. במזרח אירופה הרגו לפעמים גם משפחות של המסתירים. במערב היו גם מעצרים והאשמות.
יד ושם בודקת בקפידה כל בקשה להענקת האות. החוק דורש ראיות ועדויות של מי שהוצל.
1. הצלה אמיתית של יהודי אחד או יותר, תוך סיכון חיים.
2. סיכון לחיי המציל או חירותו.
3. המניע היה לעזור, לא עבור כסף או תגמול.
4. יש הוכחות או עדות של מי שניצל.
שמות המצילים נרשמים על קיר הכבוד ביד ושם. נטעים עצים על שמם. הם מקבלים מדליה ותעודה. חלקם קיבלו אזרחות כבוד של ישראל. מי שגר בישראל זכאי גם להטבות כספיות ולעזרת מדינה.
תגובות גולשים