חסיה סוקניק

חסיה פיינסוד-סוקניק (7.12.1889, 5.1.1968) הייתה גננת, אשת העלייה השנייה, מנהלת סמינר הגננות בירושלים, מפקחת על גני הילדים בעיר ופעילה לשוויון זכויות נשים. היא נמנתה עם מייסדות התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל.

נולדה בביאליסטוק שבפלך גרודנה ברוסיה במשפחה ציונית ושומרת מסורת. הצטרפה לאגודת בנות ציון ונותרה פעילה ציונית. למדה בקורסים פדגוגיים בגרודנה, אך נאסרה בשל פעילות ציונית ולפעמים הושפעה מהגבלות השלטונות.
בשנים 1909, 1911 למדה במכון הפדגוגי Pestalozzi-Fröbel בברלין. סירבה להשתתף בפעילויות דתיות שהיו מנוגדות לאמונתה. לאחר הלימודים חתמה על חוזה עם חברת "עזרה" ונשלחה לנהל גן בירושלים.

הגיעה לארץ ב-1912 והחלה לעבוד בגן של חברת "עזרה". היא פיתחה חומרי שירה וסיפורים בעברית כדי להוביל את הילדים לשפה עברית משותפת. אספה ושיתפה שירים מתורגמים ומקוריים, וראתה בשירה כלי ללימוד ושמירה על ילדות.

ב-1913, במאבק שנודע כ"מלחמת השפות" נגד מדיניות השפה של חברת "עזרה", היא תמכה בשובתות והפסיקה ללמד בסמינר שלה במחאה. לאחר סיום חוזה העבודה הקימה בגבעת נחלת שבעה את הגן העברי הפרטי הראשון שלה.

גן הילדים שלה היה מעשיר וחינוכי. היא אימצה שיטות חינוך חדשניות, בהשפעת פרבל (Fröbel), שהדגישו למידה דרך משחק, נושא מרכזי ועבודה פרודוקטיבית. השינויים כללו ישיבה סביב שולחנות משותפים, טיפול בצמחים ובדגים, ושימת דגש על חוויה של הילד.
בשנת 1919 מינתה ועד החינוך את סוקניק למפקחת על גני הילדים בירושלים. היא השתתפה בקביעת מונחי עברית אחידים לעבודה בפדגוגיה.

דאגה לשלב ילדים בריאים יחד, ופעלה לשיפור בריאות העיניים והעור בקרב הילדים. יזמה ארוחת צהריים משותפת במצב המלחמה והקושי הכלכלי, שסיפקה ארוחה מזינה לילדים רבים.

לאחר המלחמה הקשיים הכלכליים פגעו ברשת הגנים. סוקניק יזמה ועדה להצלת הגנים, כתבה מכתבים לגורמי ציבור וגייסה תמיכה מהורים וארגונים. היא תיארה את המאבק כחיוני לשימור מוסד גן הילדים כ"שאלת חיים".

ניהלה את סמינר הגננות בין 1914, 1919. הסמינר הכשיר גננות רבות, כולל עולות חדשות מרוסיה, וכלל לימודים עבריים ומקצועיים. תלמידותיה הוכשרו לעבוד בגן ולהפיץ את שיטות החינוך החדשות.
סוקניק קידמה גם את שיטת מונטסורי ותירגמה עבודות של מריה מונטסורי לעברית.

הייתה ממובילות התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות. נבחרה כצירה לאספת הנבחרים ב-1925 וכחברה בוועד הקהילה ב-1932. היא היתה האישה היחידה ב"ועדת העשרים" של הוועדה לבחינת מערכת החינוך (1926), שהשפיעה על ארגון החינוך בארץ.

הוענקה לה תואר יקירת ירושלים ב-1966. נפטרה בירושלים ב-5.1.1968, ונקברה בסנהדריה. אוסף חומריה נשמר בארכיון לחינוך יהודי באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1980 נקבע רחוב על שמה בשכונת גילה בשם "הגננת".

נישאה לארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק בשנת 1914. נולדו להם שלושה בנים.

חסיה פיינסוד-סוקניק (1889, 1968) הייתה גננת (מישהי שמלמדת ילדים קטנים). היא עלתה לארץ ב-1912.

בארץ הקימה גן ילדים שבו לימדה עברית לילדים. היא אספה שירים וסיפורים בעברית כדי שילדים ידברו בשפה אחת.

בשנת 1913 הייתה מחלוקת על שפת ההוראה. היא תמכה בגננות שדרשו ללמד בעברית.

היא שינתה את צורת הלמידה. הילדים ישבו סביב שולחנות משותפים.
הם טיפלו בצמחים ובדגים ולמדו דרך משחק ועשייה. זו דרך שאומרת ללמוד בעשייה, ולא רק להקשיב.

דאגה לבריאות הילדים ובעת מצוקה יזמה ארוחות צהריים משותפות לכל הילדים.

כשהיו קשיים כלכליים, ארגנה ועדה ועזרה לגייס כסף, כדי שהגנים לא יסגרו.

הדריכה גננות חדשות בסמינר (בית ספר להכשרת גננות). רבות מהגננות התחילו לעבוד אחרי הלימודים.

היא פעלה גם למען זכויות נשים. נבחרה לייצג נשים בפעילות ציבורית והשפיעה על חינוך בארץ.

בשנת 1966 קיבלה תואר מיוחד בירושלים. נפטרה ב-1968. ב-1980 קרו רחוב על שמה בשכונת גילה.

נישאה לארכאולוג אלעזר ליפא סוקניק. היו להם שלושה בנים.