"חצוצרת בארוק" היא חצוצרה טבעית, חצוצרה ללא שסתומים שמופיעה במוזיקה של תקופת הבארוק, המאות ה־16, 18. השם כולל גם העתקים מודרניים של כלים עתיקים שמשתמשים בהם נגנים של המוזיקה העתיקה.
הצורה המוקדמת של חצוצרה נוצרה מנשיפה לתוך קונכייה או קרן חיה, בדומה לשופר. חצוצרות מתכת נמצאו בקברו של תות ענח' אמון, ומחשיבים את המצאת החצוצרה המתכתית במצרים העתיקה. חצוצרות אלה שימשו בעיקר לאיתות, למשל בצבא, ולא למוזיקה.
בימי הביניים החלו להשתמש בחצוצרות בטקסים בחצרות מלכים. סביב שנת 1400 בוני כלים גילו איך לכופף צינורות, והחצוצרה קיבלה את הצורה המוכרת יותר. באמצע המאה ה־16 הופיעו קונסורטים של חצוצרות שניגנו מוזיקה בחמישה קולות, כל חצוצרה תפקדה ברגיסטר (רצף תווים בטווח מסוים).
דוגמאות חשובות מכל התקופה נבנו בסוף המאה ה־16 על ידי אנטון שניצר בנירנברג. בונים נוספים בולטים כללו גם משפחות בונים באנגליה ובגרמניה, וביליאם בול בלונדון. כל החצוצרות הללו היו טבעיות: הן מנצלות בעיקר את סדרת הצלילים העיליים, רצף צלילים שמתקבל כתומרים (ההרמוניקות) של הגל הקול.
חצוצרות טבעיות עשויות פליז, נחושת, ארד או כסף. הן קשות לנגינה, כי אין בהן אמצעים להפיק בקלות צלילים כרומטיים, צלילים שנמצאים בין התווים העיקריים. החצצנים משתמשים בשפתיים כדי לתקן גובה צליל, פעולה שדורשת מיומנות רבה. חלק מהצלילים בסדרה נראים "מזויפים" לפי האוזן המודרנית, והחצצנים מתקנים אותם עם השפתיים.
צליל חצוצרת הבארוק הוא כהה ומחוספס יותר מזו של חצוצרה מודרנית. הגוון הזה משתלב טוב עם כלי נשיפה מעץ. מלחינים כמו באך, הנדל וטלמן השתמשו בטון הייחודי של הכלי. לעתים הובאו נגנים מצבא כדי להשתתף בביצועים שהצריכו יותר מחצוצרה אחת.
כיום רוב הנגנים מנגנים בהעתקים מודרניים של הכלים, כי המקוריים שמורים במוזיאונים ואינם תמיד ניתנים לנגינה. בהעתקים מוסיפים לעיתים חורים לאצבעות בגב החצוצרה. חורים אלה עושים את הנגינה קלה יותר, כי הם עוזרים לתקן זיופים. זה נושא לוויכוח בקהילת המוזיקה העתיקה, כי החורים משנים את איכות הצליל ומסטים מהביצוע ההיסטורי. יש גם העתקים מודרניים שנבנו בטכניקות מודרניות; הצליל שלהם נתפס לעתים כיפה יותר, אך גם זה שנוי במחלוקת.
חצוצרת בארוק היא חצוצרה ישנה מהמאות ה־16 עד ה־18. זו חצוצרה טבעית, כלומר בלי שסתומים. שסתומים הם חלק שמאפשר לשנות צלילים.
לפני שנים נשפו בכלי כמו קונכייה או קרן. בחפירות מצאו חצוצרות במצרים של תות ענח' אמון. אז השתמשו בהן לאיתותים בצבא, לא לשירים.
במהלך השנים כופפו את הצינור והחצוצרה קיבלה צורה כמו של היום. במאה ה־16 קבוצות של חצוצרות ניגנו יחד שירים בחמישה קולות.
כלים חשובים נבנו בסוף המאה ה־16 על ידי אנטון שניצר. חצוצרות עשויות מתכות כמו נחושת או כסף. בחצוצרה טבעית יש סדרת צלילים עיליים, צלילים שנוצרים מהוויברציה של כלי הנשיפה.
הכלי קשה לנגינה. הנגן משנה צלילים בעזרת השפתיים. הצליל שלו כהה ומחוספס יותר מהחצוצרה של היום.
מלחינים מפורסמים כמו באך והנדל השתמשו בחצוצרה הזו בביצועים שלהם.
היום מנגנים בהעתקים של כלים ישנים, לא בכלים המקוריים שבמוזיאון. בהעתקים שמים לפעמים חורים בגב. חורים אלה עוזרים לתקן צלילים. יש ויכוח אם זה משנה את הצליל המקורי או לא.
תגובות גולשים