חרדון צב (שם מדעי: Uromastix או Uromastyx) הוא סוג לטאה מגושמת וכבדה ממשפחת החרדוניים. הנפוץ בישראל הוא חרדון צב מצוי (Uromastyx aegyptia), והוא אחד הזוחלים המדבריים הגדולים בארץ; אורכו מגיע כ-75, 80 סנטימטרים והמשקל יכול להיות כמה קילוגרמים. הוא זוחל איטי ומעדיף אזורי מדבר חמים, בדרך כלל עם טמפרטורות גבוהות מעל 40 מעלות. אזורים בולטים שבהם הוא חי הם הנגב ואגן ים המלח. תזונתו צמחית בלבד: הוא אוכל צמחים מדבריים ומקבל מהם גם את רוב הנוזלים שהוא צריך. מראהו כולל גוף חום-כתום, צוואר ארוך עם קפלי עור וזנב קוצני ומעוטר. השם המדעי מקורו ביוונית ופירושו "זנב השוט". בעבר הבדואים במדבר צדו אותו ואכלו את בשרו וביציו. = ביהדות = לפי המסורת התימנית כפי שהובאה על ידי הרב יוסף קאפח, חרדון הצב מזוהה עם ה"צב" המקראי ונחשב לאחד משמונה השרצים. המילה הערבית ضَبّ (צַ'בּّ) והמיתרים הארמיים עֲבָּא וצַבָּא מתייחסות גם הן ללטאה זו. = מינים = בין המינים המוזכרים בארץ יש את החרדון הצב המצוי ואת חרדון הצב הדור (Uromastyx ornata). = גלריית תמונות = תמונות מציגות את חרדון הצב הדור שצולם בהר צפחות באילת, ואת החרדון הצב המצוי בנחל חוה בנגב.
חרדון צב הוא לטאה גדולה מהמדבר. (שם מדעי, השם שבמדע). יש לו גוף מגושם וזנב קוצני. אורכו יכול להגיע כ-75, 80 סנטימטרים. הוא זוחל לאט ושוקל כמה קילוגרמים. הוא חי באזורים חמים כמו הנגב וים המלח. הוא אוכל רק צמחים. מהצמחים הוא גם שותה את רוב המים שלו. צבעו חום-כתום. לצוואר יש קפלים של עור. משמעות השם המדעי ביוונית היא "זנב השוט". פעם הבדואים צדו אותו ואכלו את בשרו וביציו. = ביהדות = לפי חלק מהמסורות, החרדון הצב מזוהה עם ה"צב" שבתנ"ך ונחשב לאחד משמונה השרצים. = מינים = ישנם מינים שונים, ביניהם החרדון הצב המצוי והחרדון הצב הדור. = גלריית תמונות = יש תמונות שצולמו באילת ובנגב שמראים את המינים והמראה שלהם.
תגובות גולשים