חרקיב

חרקיב היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, אחרי קייב. היא שוכנת בצפון־מזרח המדינה ומהווה מרכז תעשייה, תרבות והשכלה. ב-2024 התגוררו בה כ־1,300,000 תושבים.

חרקיב נוסדה במאה ה־17 כמרכז לקוזקים (לוחמי פרשים וגורמי סדר מקומיים). ב־1765 בוטלו האיגודים הקוזאקיים והעיר הפכה לבירת מחוז (גוברניה). אוניברסיטה פועלת שם מאז 1805. בשנים הראשונות של השלטון הסובייטי שימשה חרקיב תקופה קצרה כבירת אוקראינה הסובייטית.

העיר גדלה מאוד בשנות ה־30, כשרעב חמור באוקראינה הכניס כפריים לערים בחיפוש עבודה ומזון. במלחמת העולם השנייה נכבשה חרקוב כמה פעמים. ב־1941 נכנסו הנאצים, והעיר שוחררה והוכבשה מספר פעמים עד לשחרורה הסופי ב־23 באוגוסט 1943. כ־70% מבתי העיר נהרסו והרבה תושבים נהרגו.

לפני הפלישה הגרמנית הועבר מפעל מאלישבה לצ'ליאבינסק, שם המשיך לייצר את הטנק T-34, שהיה מרכזי בכוחו של הצבא האדום.

לאחר עצמאות אוקראינה ב־1991 ההשקעה בעיר גדלה ושטחה הורחב. כיכר דזרז'ינסקי שונה לשם "כיכר החירות". ב־2007 הוקם בעיר מקדש בודהיסטי על ידי הקהילה הווייטנאמית.

בפלישה הרוסית ב־2022 ניסו כוחות רוסיים לכבוש את חרקיב. הם נפגשו בהתנגדות חזקה בפרברים הצפוניים ולא הצליחו לכבוש את העיר בסערה. הרוסים השאירו כוחות והחלו בהפגזות ארטילריות וירי טילים מרחוק. בספטמבר 2022 ביצעו האוקראינים מתקפת נגד במזרח המחוז והדיחו את הרוסים מרוב השטח שכבשו. בעקבות הפלישה הוענקה לחרקיב תעודת כבוד "עיר גיבורה של אוקראינה".

התעשייה בחרקיב מתמקדת בייצור נשק, מכונות וחלפים. מפעלים בולטים כוללים את זאבוד מאלישבה וחרטרון (תעשייה אווירית). יש בעיר גם מפעל טרקטורים ותעשיות טורבינות.

חרקיב מפעילה מערכת מטרו (רכבת תחתית) שאורכה כ־38.1 קילומטר ומונה 29 תחנות. בעיר פועל נמל תעופה בינלאומי.

בעיר יש מבנים היסטוריים, אוניברסיטה גדולה וגינות ציבוריות. פארק מקסים גורקי הוא אחד הפארקים המרכזיים.

לחרקיב יש מספר קבוצות כדורגל מקצועיות, למשל מטאליסט חרקיב. העיר אירחה משחקים ביורו 2012.

במפקד 1959 התפלגו התושבים כך: כ־48% אוקראינים, 40% רוסים וכ־9% יהודים. אוכלוסיית העיר גדלה משמעותית במהלך המאה ה־20.

הנוכחות היהודית בחרקיב החלה באופן בולט במאה ה־18. במאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 התגבשה קהילה יהודית גדולה, שכללה משכילים, ציונים וחרדים. בית הכנסת המרכזי הושלם ב־1913.

בתקופה הסובייטית רבים מהמוסדות היהודיים נסגרו או הוחרמו. לפני מלחמת העולם השנייה היו בעיר כ־135,000 יהודים (15.9% מהאוכלוסייה). במהלך הכיבוש הגרמני רוב היהודים פונו או נהרגו, וחלקם מצאו את מותם במקום שנקרא דרוביצקי יאר.

לאחר המלחמה הקהילה הייתה פעילה מחדש. ב־1959 נמנו בעיר יותר מ־84,000 יהודים. מאז שנות ה־90 עזבו אלפים את העיר, ורבים עלו לישראל. כיום פועלים בעיר מוסדות יהודיים שונים ומתקיימת פעילות דתית ותרבותית.

קבצים המציגים את קתדרלת אוספנסקי, רחובות העיר, בניין האוניברסיטה, פארק מקסים גורקי, מפגש הנהרות ותחנות המטרו.

לחרקיב יש שיתופי פעולה עירוניים בינלאומיים עם ערים תאומות.

חרקיב היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה. היא נמצאת בצפון־מזרח המדינה. ב־2024 התגוררו בה כ־1,300,000 אנשים.

העיר נוסדה במאה ה־17 כמקום שבו התגוררו קוזקים (לוחמים מקומיים). מאוחר יותר הפכה למרכז מנהלי ולמקום עם אוניברסיטה (בית ספר ללימודים גבוהים).

במלחמת העולם השנייה העיר נבזזה והוחרבה בחלקה. רבים עזבו או נהרגו. לאחר המלחמה בנו אותה שוב.

ב־2022 ניסו כוחות רוסיים לכבוש את חרקיב. התושבים והצבא האוקראיני עמדו בחזית. הרוסים ירו על העיר מרחוק. בספטמבר 2022 האוקראינים זזו קדימה והרחיבו שליטה.

בחרקיב יש מפעלים גדולים שמייצרים מכונות וכלים. יש רכבת תחתית (מטרו). לעיר יש גם שדה תעופה.

חרקיב אוהבת כדורגל ויש בה קבוצות מקצועיות. העיר אירחה משחקים ביורו 2012.

בחרקיב התקיימה קהילה יהודית גדולה מאז המאה ה־18. בתקופות קשות רבים סבלו מהמון אירועים קשים. אחרי השנים הקשות חלק מהקהילה חזרה והמשיכה לפעול.

יש תמונות של קתדרלה, אוניברסיטה, פארק ותחנות המטרו.