טאהא מוחמד עלי (1931, 2 באוקטובר 2011) היה משורר פלסטיני אזרח ישראל, שחי בנצרת.
נולד וגדל בספוריה בגליל. בגיל 17, בתקופת מלחמת העצמאות, ברח עם משפחתו ללבנון. אחרי המלחמה הם לא הורשו לחזור לכפר והמשפחה התיישבה בנצרת, שם חי עד מותו.
בשנות החמישים פתח חנות מזכרות לצליינים נוצרים בשוק אלקזנובה במרכז העיר. למד בשעות ערב שירה וכתב בעיקר בזמני שקט בחנות, כשהלקוחות לא היו שם.
היה אוטודידקט (למד לבד). בבית הספר למד רק ארבע שנים, והוא אמר שכתיבתו פרצה רק כשהיה בן 41. במשך שנים שמר שיריו וסיפוריו במגירות, עד שהעז לפרסם.
היה חבר במק"י וברק"ח (מפלגות פוליטיות) וכיהן בוועד המרכזי. בשנת 1990 פרש בעקבות מחלוקת על דרכה האידאולוגית, שהמשיכה לדבוק בלניניזם (אידאולוגיה שמבוססת על רעיונות של לנין).
שירתו עסקה בגעגועים לילדות ובחוויית העזיבה של האדמה והכפר. הוציא חמישה ספרי שירה וקובץ סיפורים קצרים בערבית. כתביו תורגמו לתשע שפות, בין היתר לסינית, רוסית, ספרדית, צרפתית ואיטלקית, ופורסמו בעשרות כתבי עת בעולם.
זכה בפרס טבע לשירה ב-2005. מת בביתו בנצרת ב-2 באוקטובר 2011. הותיר רעיה, שני בנים ובת.
טאהא מוחמד עלי (1931, 2011) היה משורר פלסטיני שחי בנצרת.
נולד בספוריה בגליל. בגיל 17, בזמן מלחמה, הוא ובמשפחתו ברחו ללבנון. אחר כך חזרו והתיישבו בנצרת.
בשנות ה־50 פתח חנות מזכרות בשוק. הוא למד שירה בערב וכתב כשאין לקוחות בחנות.
היה אוטודידקט (לומד לבד). למד בבית ספר רק ארבע שנים. כתביו נשמרו במגירות שנים רבות, עד שהחל לפרסם כשהיה מבוגר.
הוא כתב על ילדותו ועל העזיבה של הכפר. הוציא חמישה ספרי שירה וספר סיפורים בערבית. ספריו תורגמו לשפות רבות.
זכה בפרס טבע לשירה ב־2005. מת בנצרת ב־2 באוקטובר 2011. נשארו אחריו אשתו, שני בנים ובתו.
