ביהדות, "טומאת ידיים" היא גזירה של חכמים על ידיו של אדם. טומאה (מצב שבו דבר נחשב לא טהור מבחינה דתית) ניתנת להעברה במגע. לפי התורה, חפץ טמא שמעביר טומאה עושה את כל הנוגע בו לטמא. החכמים קבעו במקרים מסוימים שרק הידיים יטמאו, ולא כל הגוף.
הידיים שנגעו בדבר טמא נהפכות לשניות לטומאה (רמה שנייה של טומאה). משמעות הדבר היא שאם ידיים אלו יגעו בתרומה או בקודש (מזון מיוחד שמיועד לכוהנים או חפצים קדושים), הן עלולות להעביר טומאה בדרגה נמוכה יותר, כמו שלישי לטומאה. אם יגעו בחולין (מזון רגיל), בדרך כלל לא תהיה העברה כזו, כי חולין אינם נעשים שלישי לטומאה.
גזירת טומאת הידיים אינה חלה בתחומי המקדש. מהתורה לא נהפך אדם לשני מטומאה רק כי נגע בראשון לטומאה; זו גזירת חכמים. הייתה מחלוקת בין חכמים: רבי יהושע סבר שגם מגע בשני מטמאה מטמא את הידיים, אבל הרוב חשבו שרק מגע בראשון מטמא, וההלכה נשמעת לרוב. יש גזירה מיוחדת לגבי כתבי הקודש (כתבי הקודש הם ספרים קדושים): אף שהם שניות לטומאה, הן מטמאות את הידיים כשיש חשש שאנשים יגעו בכתובים ללא כבוד.
לגבי טהרה, טומאת ידיים ניתנת להסרה בלי טבילה של כל הגוף. שופכים מים מכלי על הידיים או טובלים רק את הידיים במקווה, ואז הן נטהרות.
"סתם ידיים" פירושו ידיים שאדם לא יודע מה עשו אבל לא בטוח שהן נטמאו. חז"ל קבעו שגם ידיים כאלו הן שניות לטומאה. לפי המסורת, שלמה המלך תיקן שהידיים יהיו שניות ביחס לקודש; הלל ושמאי הוסיפו ואף רצו שייחול גם על התרומה, אבל נוסחם התקבל רק מאוחר יותר כשצוות תלמידים קבעו זאת כחלק מגזירת שמונה-עשר הגזרות.
המטרה של איסור על "סתם ידיים" היא מניעת נגיעות מלוכלכות בתרומה ובקודש. מכיוון שהידיים נוטות לגעת בדברים מלוכלכים, הגזרה מאלצת אנשים לשטוף ידיהם לפני אכילת מזון קדוש.
נטילת ידיים לפני סעודה היא תקנה מאוחרת. היא חלה גם בחולין (מזון רגיל). המטרה היא להרגיל את הכהנים ליטול ידיהם לפני אכילת תרומה, וגם לאכול בידיים נקיות. המנהג הזה נוהג לפני אכילת לחם.
בנוסף, פירות וירקות שטבלו באחד משבעה משקים הופכים לרגישים לטומאה. לכן יש ליטול ידיים לפני אכילתם.
"טומאת ידיים" היא כלל חכמים על ידיים. טומאה (מצב שדבר לא טהור) עוברת במגע. החכמים אמרו שלפעמים רק הידיים יטמאו, ולא כל הגוף.
ידיים טמאות נקראות שניות לטומאה (רמה שנייה). אם ידיים כאלו יגעו בתרומה או בדברים קדושים, הן עלולות להעביר טומאה ברמה נמוכה יותר. אם יגעו במזון רגיל, בדרך כלל לא יקרה דבר.
חכמים גם אמרו שספרי קודש (כתבי הקודש) עלולים לטמא ידיים כדי שאנשים יכבדו וישמרו מרחק.
כדי לטהר ידיים, שופכים עליהן מים או טובלים רק את הידיים במים. לא צריך לטבול כל הגוף.
"סתם ידיים" זה כשרוצים לומר שאדם אולי נגע במשהו מלוכלך, אבל לא בטוחים. גם ידיים כאלה נחשבות שניות לטומאה. החשש הוא שאנשים יגעו בתרומה או בקודש בידיים מלוכלכות. לכן מצופים לשטוף ידיים לפני אכילה.
אנשים נהגו לשטוף ידיים לפני סעודה. זה תקנה מאוחרת. המטרה היא לאכול בידיים נקיות. המנהג חשוב לפני אכילת לחם.
גם פירות או ירקות שטבלו בנוזלים מסוימים עלולים לקבל טומאה. בשל כך צריך לשטוף ידיים לפני שאוכלים אותם.
תגובות גולשים