טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים

טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) היא שיטת דימות ברפואה גרעינית לבחינת תהליכים מטבוליים בגוף. בבדיקה מזריקים טרייסר, חומר רדיואקטיבי שמצורף למולקולה ביולוגית. הטרייסר נספג ברקמות בהתאם לפעילותן. דעיכת הטרייסר מפיצה פוזיטרונים, שהם אנטי‑חלקיקים של אלקטרונים. כאשר פוזיטרון פוגש אלקטרון נוצרת אניליאציה, שני פוטוני גאמא שזוגותיהם נקלטים על ידי גלאים בסורק. גילוי זוגי זה מאפשר לשחזר תמונות תלת‑ממדיות של ריכוז הטרייסר בגוף.

PET נפוץ באונקולוגיה לזיהוי גידולים ומעקב טיפולי. הטרייסר הנפוץ ביותר הוא FDG, אנלוג של גלוקוז המסומן בפלואור‑18. FDG מצטבר בתאים שצורכים גלוקוז רב, ולכן מסייע לאיתור גידולים, שלב מחלה ותגובה לטיפול. PET משמש גם בדימות מוחי לאבחון אלצהיימר, לאיתור מוקד אפילפטי ולמחקרים על פעילות מוחית. בנוסף משתמשים ב‑PET בקרדיולוגיה, להדמיית זיהומים ובמחקר פרמקוקינטיקה, מעקב אחר פיזור תרופות.

בדיקות FDG‑PET מדגישות רקמות עם ספיגת גלוקוז גבוהה. זה יעיל בזיהוי גידולים ושגרורות, במיוחד בלימפומות ובסרטן ריאה. יש גם רדיוטרייסרים ייעודיים לייצוג סוגי גידולים ספציפיים.

סריקות FDG‑PET מודדות שימוש גלוקוז מקומי במוח. במחלת אלצהיימר ובשיטיון מופחת המטבוליזם באזורים מסוימים, ומיפוי זה עוזר באבחון מוקדם. קיימים גם גששים שמטרתם להראות קולטנים מוחיים שונים, כגון דופמין וסרטונין.

PET משמש גם במחקרים על בעלי חיים. סורקים מיניאטוריים מאפשרים מעקב חוזר ללא הרדמה, ומשפרים את איכות הנתונים ומפחיתים את מספר החיות הנדרשות.

היום נפוצים סורקי PET‑CT ו‑PET‑MRI המשלבים מידע מטבולי עם מידע אנטומי. השילוב משפר את מיקום הממצאים ומקל על פרשנות התמונה.

הפרוצדורה כוללת הזרקת הטרייסר, המתנה עד להצטברותו (לרוב כשעה ל‑FDG), ואחר כך סריקה. הגלאים מזהים זוגות פוטונים; כל זוג מייצג קו במרחב (LOR) שעליו התרחשה הפליטה. באמצעות אלגוריתמי שחזור בונים מפה של פעילות רדיואקטיבית.

רדיונוקלידים ל‑PET הם בעלי זמן מחצית חיים קצר. רוב הרדיוטראסרים מיוצרים בציקלוטרון קרוב. פלואור‑18 הוא נפוץ כי זמן מחצית החיים שלו מתאים למשלוח למרכזים קליניים.

שחזור מבוסס אירועי התנגשות (LOR). שיטות מודרניות כוללות Time‑of‑flight לשיפור דיוק המיקום, ואלגוריתמים סטטיסטיים איטרטיביים לשיפור יחס אות/רעש.

פוטונים נספגים ברקמות במסלולם, ולכן יש לבצע תיקונים כדי לקבל תמונה מדויקת. מגבלותיה של PET כוללות עלות גבוהה, קצרות חיי איזוטופים וצרכים טכניים מיוחדים לייצור הטרייסרים.

סריקת FDG‑PET נותנת מנת קרינה אפקטיבית של כ‑14 mSv. PET‑CT יכול להוביל לחשיפה של כ‑23, 26 mSv עבור אדם של 70 ק"ג. יש לשקול תועלת מול סיכון בהתאם לצורך הקליני.

PET פותחה במחצית השנייה של המאה ה‑20 על ידי מספר צוותים אקדמיים. שילובו של PET עם CT הוביל לשיפור גדול בפרקטיקה הקלינית.

טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים (PET) היא בדיקה רפואית שמראה פעילות בתאים. בבדיקה מזריקים טרייסר, חומר רדיואקטיבי שמידבק למולקולות טבעיות. הטרייסר מתרכז באזורים פעילים בגוף, כמו גידולים או אזורי מוח פעילים.

PET עוזרת למצוא סרטן ולעקוב אחרי טיפול. היא גם עוזרת לחקור את המוח ולמצוא מוקד אפילפטי. חוקרים משתמשים ב‑PET כדי לבדוק תרופות ובעלי חיים.

הטרייסר משחרר פוזיטרון, אנטי‑חלקיק של אלקטרון. כשהוא פוגש אלקטרון נוצרים שני פוטונים. הגלאים בסורק רואים אותם ובונים תמונה של המקום הפעיל.

הטרייסר הנפוץ FDG הוא דומה לגלוקוז, סוכר שהגוף משתמש בו. תאים שצורכים הרבה סוכר יראו ב‑PET יותר מזה.

בבדיקה יש חשיפה לקרינה. מנה טיפוסית של FDG היא כ‑14 mSv. PET יקרה ודורשת חומרים מיוחדים, לכן לא תמיד זמינה.

לעיתים עושים PET יחד עם CT או MRI. כך רואים גם איפה בדיוק נמצא האזור הפעיל בגוף.

סה"כ, PET עוזרת לראות תהליכים בגוף שלא נראים בבדיקות רגילות.