טוני מוריסון

טוני מוריסון (18 בפברואר 1931, 5 באוגוסט 2019) הייתה סופרת אמריקאית ופרופסור באוניברסיטת פרינסטון.

היא זכתה בפרס פוליצר לספרות פרוזה על "חמדת" (1988), קיבלה את אות הכבוד "הרצאת ג'פרסון" (1996), וב־1993 הייתה האישה השחורה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות. ב־2012 הוענקה לה מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית.

נולדה בלוריין שבאוהיו בשם קלואי ארדליה וופורד, לב ראמה וג'ורג' וופורד. היא הייתה השנייה מתוך ארבעה ילדים במשפחה ממעמד הפועלים. כבר בילדות קראה רבות וספגה סיפורים שמסופריה של הקהילה האפרו‑אמריקאית, שהשפיעו על כתיבתה.

בגיל 12 התגיירה וקיבלה שם הטבלה "אנתוני" שממנו נגזר הכינוי טוני. ב־1949 החלה ללמוד אנגלית באוניברסיטת הווארד וסיימה ב־1953. ב־1955 השלימה תואר שני באנגלית בקורנל, עם תזה על נושאים ביצירות פוקנר ווירג'יניה וולף.

בין 1955 ל־1957 לימדה באוניברסיטת טקסס סאות'רן וחזרה לאחר מכן להווארד. ב־1958 נישאה להארולד מוריסון, נולדו להם שני ילדים, הארולד וסלייד, והם התגרשו ב־1964.

לאחר הגירושים עברה לסירקיוז ועבדה כעורכת ספרי לימוד. לאחר מכן הייתה עורכת ב־Random House בניו יורק, תפקיד שבו קידמה וערכה יצירות של סופרים שחורים חשובים. היא גם לימדה בייל ובמכללת בארד.

ב־1989 קיבלה משרת פרופסור בפרינסטון. ב־1994 ייסדה שם את הסטודיו "Atelier" לסופרים ואמנים. הייתה חברה קרובה של פראן ליבוביץ.

כתיבתה מתמקדת בחברה האפרו‑אמריקאית, ובייחוד בנשים שחוו השפלה ודיכוי מהחברה ומהמשפחה. היא שילבה סיפורי עם ושפה פיוטית כדי לתאר חיים אלו.

ספרה הראשון, "The Bluest Eye" (1970; בעברית: "העין הכי כחולה"), מציג נערה שנפגעה מהגזענות והאלימות החברתית. "Song of Solomon" (1977; "שיר השירים אשר לסולומון") זיכה אותה בפרס הספר הלאומי וסיפק לה הכרה רחבה. הספר עוסק בגבר שמחפש זהות ושורשים בכפר האפרו־אמריקאי.

"חמדת" (Beloved, 1987) זיכתה אותה בפרס פוליצר ובהוקרה נוספת. הספר בוחן אהבת אם ואת ההשפעות הקשות של עבדות על חייהם של שחורים בארצות הברית. הוא עובד לסרט בכיכוב אופרה וינפרי ודני גלובר.

ב־1992 פרסמה "ג'אז" (Jazz), שמתאר אהבה ופשע בארלם של שנות השלושים. בנוסף לדרמות ורומנים כתבה גם ספרי ילדים בעבודה עם בנה סלייד, מחזה בשם "Dreaming Emmett" (1986), ספר שירים "Honey and Me" (1992) ואופרה "Margaret Garner" (2003).

טוני מוריסון (1931, 2019) הייתה סופרת אמריקאית מפורסמת. היא הייתה גם פרופסור, מורה באוניברסיטה.

היא קיבלה פרסים חשובים, ביניהם פרס נובל לספרות ב־1993. ב־1988 קיבלה פרס פוליצר, פרס חשוב לספרים. ב־2012 קיבלה את מדליית החירות הנשיאותית.

נולדה בלוריין שבאוהיו ושמה המקורי היה קלואי ארדליה וופורד. משפחתה הייתה פשוטה. אביה סיפר לה סיפורים מקהילתם. היא קיבלה את הכינוי טוני כשהייתה נערה.

למדה אנגלית באוניברסיטת הווארד ומשם המשיכה לקורנל. לאחר הלימודים היא לימדה ועבדה כעורכת ספרים. היא נישאה להארולד מוריסון והיו להם שני ילדים. הם התגרשו ואחר כך עבדה בניו יורק ובאוניברסיטאות שונות.

הסיפורים שלה מדברים על חיי אנשים אפרו‑אמריקאים, ובפרט על נשים. היא השתמשה בסיפורי עם ובשפה חזקה כדי להגיד דברים חשובים.

כמה מספריהם המוכרים: "העין הכי כחולה" (The Bluest Eye) ו"שיר השירים אשר לסולומון" (Song of Solomon). הספר המפורסם ביותר שלה הוא "חמדת" (Beloved). הספר מדבר על אם, על כאב ועל תקופת העבדות, מצב בו אנשים לא היו חופשיים. על פי הספר נעשה גם סרט עם אופרה וינפרי.

היא כתבה גם ספרי ילדים עם בנה, מחזה, שירים ואופרה. היא הייתה מורה ובתוך כך עזרה לדורות של סופרים.