טוניקה

טוניקה היא הצליל המרכזי, התו הראשון של סולם. ביצירה שנכתבת בסולם מסוים, הטוניקה היא גם הצליל המרכזי של היצירה. זהו הצליל היציב ביותר: כששומעים אותו יש תחושת רוגע, והוא לעתים קרובות הצליל שמסיים או מתחיל יצירה. לדוגמה, בסולם דו מז'ור הטוניקה היא דו.

האקורד של הטוניקה נקרא גם אקורד טוניקאי. אקורד (קבוצה של כמה צלילים שנוגנים יחד) זה בנוי משלושה צלילים: התו הראשון של הסולם, התו השלישי והתשיעי (כלומר החמישי). זוהי מה שנקרא אקורד משולש. אם הסולם מז'ורי האקורד יהיה מז'ורי; אם הסולם מינורי, האקורד יהיה מינורי. למשל: בסולם פה מז'ור אקורד הטוניקה הוא פה-לה-דו; בסולם סי מינור הוא סי-רה-פה דיאז.

גם אקורד הטוניקה הוא האקורד היציב ביותר בהרמוניה. יש אקורדים שמחליפים אותו לזמן קצר, קוראים להם תחליפי טוניקה, טוניקה זמנית או טוניקה שניונית. אלה אינם בנויים על אותו שורש, אבל מבחינה פונקציונלית הם נותנים תחושת רוגע או סיום זמני. דוגמאות שכיחות הן אקורד שמבוסס על הדרגה השישית של הסולם (הסובמדיאנטה) או על הדרגה הרביעית (הסובדומיננטה, לפעמים בהיפוך ראשון, כלומר עם תו אחר בבס). בדרך כלל תחליף טוניקה יכיל גם את צליל הטוניקה במלודיה או בבס, אך בג'אז זה לא תמיד כך. כשהדומיננטה (הדרגה החמישית, האקורד היוצר מתח שאמור להיפתר) נפתרת לאקורד טוניקאי נוצרת תחושה שנקראת סיום מדומה.

מעבר להיותו צליל או אקורד, הטוניקה יכולה להיות גם "אזור" במוזיקה, חלק ביצירה שממלא את תפקיד הטוניקה גם אם בו יש אקורדים אחרים. בצורת סונטה, לדוגמה, הנושא הראשון כתוב בסולם הטוניקה, הנושא השני מופיע בסולם הדומיננטה, ובמחזר (החלק שחוזר) שני הנושאים חוזרים לסולם הטוניקה. תנועות שמרחיבות את הטוניקה מוסיפות אקורדים מבלי לעשות שינוי הרמוני משמעותי; לדוגמה: ראשונה, חמישית טרצקווארט, ראשונה סקסט נחשבת להרחבת הטוניקה כי נשארים באזור היציב.

הבחנה אם מהלך הוא הרחבה טוניקאית או פעולה קונטרפונקטית (תנועת קווים עצמאיים שלבס) היא עניין פרשני. המסקנה תלויה בהרמוניה, במלודיה ובמקצב.

במוזיקה א-טונאלית (שאין לה סולם מרכזי) לפעמים מדברים על "מרכז טונאלי", צליל שממלא תפקיד של נקודת ייחוס. אפשר לומר שכל טוניקה היא מרכז טונאלי, אבל לא כל מרכז טונאלי הוא טוניקה במובן המסורתי של מוזיקה טונאלית.

טוניקה היא התו הכי חשוב בסולם. התו הזה מרגיש יציב ונוח. לרוב הוא גם מתחיל ומסיים שיר או קטע.

כאשר מנגנים שלושה צלילים ביחד על התו הזה, יוצרים אקורד (קבוצה של צלילים). קוראים לזה אקורד טוניקה. אם הסולם שמח האקורד יהיה שמח (מז'ור). אם הסולם עצוב האקורד יהיה עצוב (מינור). למשל בסולם דו מז'ור הטוניקה והאקורד שלה הם התו דו.

יש אקורדים שמחליפים את הטוניקה לזמן קצר. קוראים להם תחליפי טוניקה. הם נותנים תחושת רוגע רגעית, אפילו כששורשם אינו התו הראשי. לעיתים התחליף יכלול את התו הטוניקה במנגינה או בבס.

לפעמים כל חלק ביצירה מתנהג כמו טוניקה. בצורת סונטה, הנושא הראשון נשמע בסולם הטוניקה. הנושא השני נשמע בסולם שקרוב אליו (הדומיננטה). במחזר שניהם חוזרים לסולם הטוניקה.

גם במוזיקה שאין לה סולם ברור, אפשר למצוא "מרכז", תו שמרגישים שהוא חשוב. לא תמיד מרכז כזה הוא טוניקה במובן הישן, אבל הוא משמש אותה לפעמים.