טייבה

טַיְּבֶּה (בערבית: الطيّبة, פירוש השם: "הטובה") נמצאת במחוז המרכז, כ-14 ק"מ מצפון־מזרח לכפר סבא וכ-4.5 ק"מ מצפון לכוכב יאיר. כל תושביה הם ערבים-מוסלמים. בשטח העיר מוכרת משפחת מסארווה (מסארוה) שהינה חמולה, כלומר משפחה מורחבת, ומהווה כ-35% מהאוכלוסייה.

השם טייבה הוא קיצור של "א-טייבת אל-איסם" - "טובת השם". לפני הכיבוש הערבי נקראה המקום עפרית או עפרה. בערבית המילה "עִפְרית" יכולה להתפרש כשֵד, ולכן שינו את השם לשם חיובי. יש גם הסבר המתבסס על התלמוד ועל ממצאים ארכאולוגיים, שמחברים את המקום לעבר הרחוק.

נמצאו ממצאים ארכאולוגיים מהברונזה ומהברזל. נמצאו שרידים רומיים, ביזנטיים וממלוכיים. בסמוך עברה דרך הים - נתיב מסחר עתיק. בתקופת האימפריה העות'מאנית טייבה שימשה כמרכז אזורי.

בזמן המנדט הטיילה הייתה חלק מנפת טולכרם. בסקר 1945 נרשמו כ-4,290 תושבים ושטח של כ־40,625 דונם. בזמן מלחמת 1948 נכחו במקום כוחות ערבים ואחר כך כוחות עיראקיים וירדניים. בהסכמי שביתת הנשק נכללה טייבה בתחום ישראל, והתושבים קיבלו אזרחות ישראלית. הם היו תחת ממשל צבאי עד 1966.

ב-1952 הוכרזה טייבה כמועצה מקומית. בשנות ה-80 הכפר התרחב, וחלק מהבתים נהרסו כי לא הייתה תוכנית מסודרת. משפחות בדואיות עברו והשתקעות של חלקן באזור הדרום־מערבי התרחשה.

ב-1990 הוכרזה טייבה כעיר. כיום היא בין הערים הערביות הגדולות בישראל והשנייה בגודלה במשולש.

בשנים האחרונות הייתה התערבות ממלכתית במועצה. ב-2007 הוחלפה הנהלת העיר בוועדה קרואה. במהלך עבודתה הוגברו גביית הארנונה מתושבים, טופלו שפכים ותוכננה בנייה רוויה. נמשכו השקעות תקציביות לעיר. ב-2015 נבחר שועאע מסארווה-מנצור כראש העיר. לראשונה נבחרה אישה למועצת העיר, ד"ר נהאיה חביב.

בבחירות 2019 נבחר מנצור שוב. באפריל 2023 נורו יריות לעבר בית ראש העיר, ומאבטחו נהרג. בבחירות 2024 ניצח יריבו יחיא חאג' יחיא וקיבל את הרשות.

בחלק העתיק עומדת מצודה ממלוכית שנבנתה על שרידי מצודה מוקדמת. המבנה נבנה בשלבים והוא כ-17 מטר גובה, בעל שתי קומות.

אל־סיבאט היא סמטה או מעבר צר בין בתים, בשכונה העתיקה ליד מגדל המים. הסיבאט נקרא על שם משפחת שנאכר.

עץ האלון בטייבה נחשב לעץ האלון הגדול בישראל. היקפו מוערך בכ־690 ס"מ, וגילו משוער בכ־1,400 שנה. זהו שריד מעצי האלון שנפוצו בתקופה העות'מאנית. העץ נמצא בשטחו של ואליד צאדק, בעבר חבר כנסת וסגן שר החקלאות.

העיר שוכנת על כביש 444, שבא להיסטוריה מתוך דרך הים. יש שלוש כניסות לעיר. כביש 6 עובר בשטח השיפוט, אך המחלף הקרוב הוא כ־6 ק"מ דרומית. קיימים קווים פנימיים ובינעירוניים שנקשרים לכפר סבא, רעננה, הרצליה, פתח תקווה, תל אביב ועוד. מתוכננת תחנת רכבת בשם השומרון, טייבה כחלק מהמסילה המזרחית.

הפועל טייבה הייתה קבוצת הכדורגל הראשונה מהמגזר הערבי ששיחקה בליגה הבכירה בישראל.

בתיעוד העיר מצטיירים שכונות, המצודה, אל־סיבאט ועץ האלון הגדול.

טייבה פירושו "הטובה". העיר ערבית ומרבית תושביה מוסלמים. הרבה משפחות בעיר קוראים לעצמן מסארווה. מסארווה זה שם משפחה גדול בעיר.

העיר ישנה מאוד. נמצאו שרידים מתקופות עתיקות כמו הברונזה והברזל. כאן עברה דרך הים. לאורך הזמן היו כאן גם שרידים רומיים וביזנטיים.

טייבה הוכרזה כעיר ב-1990. לפני כן היא הייתה כפר ומועצה מקומית. היום טייבה היא אחת הערים הערביות הגדולות בישראל.

בחלק הישן של העיר יש מצודה ישנה. המצודה בנויה משתי קומות. היא נראית כטירה עתיקה.

אל־סיבאט הוא מעבר צר בין בתים. הוא נמצא בשכונה העתיקה ליד מגדל המים.

בעיר עומד עץ אלון מאוד גדול. היקפו כ-690 ס"מ. מעלים אומרים שהעץ מאוד, מאוד עתיק.

העיר ליד כביש 444. יש אוטובוסים מקומיים ובינעירוניים. מתוכננת גם תחנת רכבת בעתיד.

הייתה כאן קבוצת כדורגל בשם הפועל טייבה. היא הייתה הקבוצה הערבית הראשונה ששיחקה בליגה הבכירה.

העיר מלאה בהיסטוריה, עצים גדולים ואתרים שניתן לראות כשמגיעים לביקור.