טייגה

טייגה (ברוסית: тайга) היא ביומה, סוג אזור טבעי גדול המאפיין יערות מחטניים. היערות מורכבים בעיקר מאורנים, אשוחיות וארזיות.

הטייגה היא הביומה היבשתית הגדולה בעולם. היא משתרעת ברוב קנדה ואלסקה, בחלקים נרחבים של רוסיה וסיביר, וכן בשוודיה, פינלנד, נורווגיה ובאזורים מצומצמים בסין, מונגוליה, קזחסטן ויפן (הוקאידו).

מבנה היער והרכבי המינים משתנים לפי אזור. בצפון אמריקה יש הרבה אשוחיות, בסקנדינביה מערבבים אשוח, אורן ושדרים, ובמזרח סיביר הארזית נפוצה.

הטייגה המודרנית קיימת מאז סוף עידן הקרח, לפני כ־12,000 שנה. רבים משטחיה נוצרו על אדמות שהיו פעם מכוסות קרח או טונדרה, אזור פתוח וקר בלי עצים.

בין האיומים על הטייגה נמצאים שינויי אקלים, כריתה ושריפות יער נרחבות. שריפות משחררות פחמן דו־חמצני, וזה מחמיר את ההתחממות.

בטייגה חיים עופות זרע רבים שמגיעים בקיץ לנצל ימים ארוכים ומאגרי חרקים. נשארים גם עופות דורסים ועורבים. יונקים בולטים כוללים איילים כרועים (כמו אייל הקורא), קאריבו, ארנבת השלג, בונה ומיני סמוריים כמו דלק והגרגרן.

הטייגות הגדולות הן הסקנדינב־רוסית, המזרח סיבירית והקנדית.

הטייגה מכסה כ־17 מיליון קמ"ר, כמעט 11.5% מהיבשה. מרכזיה נמצאים ברוסיה ובקנדה.

האקלים תת־ארקטי מביא טמפרטורות ממוצעות שנתיות בין כ־5− ל־5 מעלות צלזיוס. בחלקים קיצוניים, במיוחד במזרח סיביר, הממוצע השנתי יכול לרדת עד כ־25− מעלות. החורפים ארוכים וקרים; הקיצים קצרים וחמים יחסית. טווחי טמפרטורה בין עונות השנה מאוד גדולים.

באזורים עם קפאת־עד רציפה (קרקע קפואה שחוזרת מדי שנה) הצמיחה מוגבלת בעיקר לעצים עם שורשים רדודים.

עונת הצמיחה בדרך כלל קצרה; בערך 130 ימים אופייני. בקנדה ובסקנדינביה היא נעה בין כ־80 ל־150 יום. באזורים חופיים עם אקלים מתון יכולה להימשך עד כ־180 יום.

משקעים שנתיים בטווח של כ־200, 750 מ"מ בדרך כלל, ולפעמים עד 1,000 מ"מ. רובם יורדים בקיץ כגשם, ובחורף כשלג. בערפל חופי יש פחות אידוי, ולכן צמיחה צפופה יותר באזורים אלה.

בתקופות קרח קדומות היו קרחונים על שטחי הטייגה הנוכחיים. בעת הפשרת הקרחונים נוצרו שקעים שהפכו לאגמים וביצות.

אדמת הטייגה צעירה ודלה בחומרי מזון לצמחים. הקור והלחות מאיטים פירוק חומר אורגני. חומצות ממחטי העצים יוצרות קרקע חומצית בשם פודזול, שמעדיפה חזזיות וטחב.

באזורים עם הרבה עצים נשירים הקרקע עשירה יותר, ויש עשבים ופירות יער.

הפלורה נחלקת ליער מחופה סגור ולעצי חזזיות דלילים. המרכיב השלטון הוא המחטניים: אורן, אשוחית, אשוח וארזית. בהרבה אזורים הדרומיים משולבים מינים נשירים כמו צפצפה וליבנה.

צמחים בטייגה מותאמים לקור: הם משנים ביו־כימיה בעונות, שורשיהם רדודים, וצורתם צרה כדי להפחית הצטברות שלג. שריפות תקופתיות מנקות חופות עצים ומאפשרות חידוש, חלק מהמינים תלויים בשריפות לשחרור זרעים, כמו אורן הג'ק.

הטייגה כללית פחות מגוונת מבחינה בוטנית מאשר יערות אחרים, אך היא כוללת גם פטריות, טחבים, חזזיות ופירות יער שמשרתים בעלי חיים באזור.

טייגה היא ביומה, עברית: סוג גדול של אזור טבעי עם עצים מחטי־עלים. העצים העיקריים הם אורנים, אשוחים וארזים.

הטייגה היא אחת הביומות הגדולות. יש אותה בקנדה, באלסקה, ברוסיה ובחלקים של אירופה ואסיה. היא קרה ברוב השנה.

הטייגה מכסה כ־17 מיליון קמ"ר. זה בערך 11.5% מהיבשה בכדור הארץ.

בחורף קר מאוד. הקיץ קצר וחם יותר. הטמפרטורות משתנות חזק בין עונות השנה.

עונת הצמיחה היא הזמן שבו הצמחים גדלים. היא בדרך כלל קצרה, כ־130 ימים.

יורד מעט גשם ושכבות שלג בעונות קרות. בערים חופיות יש גם הרבה ערפל־ים.

לפני אלפי שנים היו קרחונים. כשהם נמסו נוצרו אגמים וביצות.

אדמת הטייגה דלה, כלומר יש בה פחות מזון לצמחים. המחטים של העצים מזרימים חומצות לקרקע, ואז צומחות בעיקר חזזיות וטחב.

הטייגה בדרך כלל יער צפוף של מחטניים. יש גם עצים נשירים בדרום. לעיתים יש כריות חזזיות או קרחות שבהן צומחים עשבים.

בעלי החיים שמקיימים שם חיים בעונה הקרה והם מסתגלים היטב. דוגמה לחיה בטייגה: קאריבו, אייל הקורא, ארנבת השלג ובונה.

שריפות טבעיות קורות לפעמים. הן פנויות קרקע ומאפשרות לזרעים חדשים לגדול. כמה עצים אפילו זקוקים לאש כדי לפתוח את זרעיהם.