טייס חלל

אילן רמון, הטייס הישראלי הראשון, שימש מומחה מטען במעבורת החלל קולומביה במשימה STS-107. ב־1 בפברואר 2003 נספה עם צוות המעבורת כשהיא התפרקה בכניסה לאטמוספירה.

טייס חלל הוא אדם שטס לחלל או שעבודתו היא טיסה לחלל. בשפות שונות משתמשים בשמות אחרים: קוסמונאוט (רוסיה), אסטרונאוט (ארה"ב, ישראל), טייקונאוט (סין) וספאסיונאוט (צרפת). המונח מגיע מהסיומת היוונית "נאוט" שמשמעותה ספן.

הגדרת "מי שהה בחלל" משתנה. בארצות הברית מחשיבים טיסה מעל 80 קילומטרים ככניסה לחלל. האיגוד הבינלאומי לאווירונאוטיקה (FAI) קבע גבול מחמיר יותר: 100 קילומטרים. אם מחשיבים גבול של 80 ק"מ, עד מחצית אוקטובר 2025 עלו לחלל 765 אנשים. לפי ההגדרה של ה‑FAI הגיעו לחלל 720 אנשים. מתוכם 637 נכנסו למסלול תקין סביב כדור הארץ או המשיכו לירח; 83 הגיעו לגובה החלל אך חזרו אחרי דקות ספורות.


המילה "נאוט" במילים כמו אסטרונאוט ופועל הקשור לניווט מגיעה מהמילה היוונית ל"ספן". כך קרויה גם המקצועיות של מי שטס בחלל.


שיגור אנשים לחלל החל במלחמת הקרה, כחלק מיריבות בין המעצמות. המניע לא היה רק מדעי. שיגורי האנשים תרמו לפיתוח טכנולוגיות חדשות. מאז משוגרים אנשים כדי לבצע ניסויים בתנאי חוסר כבידה (אפס כבידה, חוסר תחושת משקל). ניסויים אלה עוזרים למדעים כמו ביולוגיה, פיזיקה וחקר כדור הארץ.

באמצע שנות ה‑2000 הוחלט בארצות הברית להפסיק את שיגור מעבורות החלל אחרי שני אסונות ועלות גבוהה. ברוסיה ממשיכים להשתמש בחלליות סויוז הוותיקות. קלות יחסית וביטחון הופכים אותן לכלי עבודה עיקרי. אמריקאים החלו לטוס בסויוז ב־14 במרץ 1995, כאשר נורמן ת'אגארד היה האמריקאי הראשון שטס בה.

שיגור בני אדם לחלל נשאר מסוכן, ואין ערבויות שהם יחזרו בשלום.


בטייסי החלל הראשונים נטו להיות טייסי ניסוי או טייסי קרב מצטיינים. לפני הטיסה עוברים טייסי החלל הכשרה ארוכה, בדרך כלל מעל לשנתיים. בחלל יש גם התאמות מיוחדות, כמו מזון שהוכן במיוחד לתנאי חוסר כבידה.


מאז תחילת עידן החלל נהרגו 18 טייסי חלל במהלך משימות בחלל. הפירוט כולל: אסון סויוז 1 (1967), 1 הרוג, סויוז 11 (1971), 3 הרוגים, מעבורת צ'לנג'ר (1986), 7 הרוגים, ומעבורת קולומביה (2003), 7 הרוגים, ביניהם אילן רמון. בנוסף, נהרגו עשרה אסטרונאוטים במהלך אימונים על פני כדור הארץ.


ברית המועצות שיגרה את האישה הראשונה לחלל, ולנטינה טרשקובה, ב־1963. סבטלנה סביצקאיה טסה ב־1982. האמריקאיות סאלי רייד (1983) וג'ודית רזניק (1984) היו נשים חשובות בשורות האסטרונאוטים. נשים ממשיכות לטוס ולתרום למשימות החלל.

אילן רמון היה הטייס הישראלי הראשון בחלל. הוא טס במעבורת קולומביה במשימה STS-107. ב־1 בפברואר 2003 המעבורת התפרקה והוא נספה.

טייס חלל הוא אדם שטס לחלל. במקומות שונים קוראים להם בשמות אחרים. ברוסיה קוראים להם קוסמונאוט. בארצות הברית קוראים להם אסטרונאוט. בסין קוראים טייקונאוט.

יש שני גבולות שאומרים מתי נגמרת האטמוספירה. בארצות הברית הגבול הוא 80 ק"מ מעל הארץ. ארגונים אחרים אומרים 100 ק"מ. אם סופרים מ‑80 ק"מ, עלו לחלל עד 2025 כ־765 אנשים. לפי הגבול של 100 ק"מ עלו כ־720 אנשים.


הסיומת "נאוט" במילים כמו אסטרונאוט מגיעה מהמילה היוונית שפירושה ספן.


באמצע המאה ה‑20 התחילו לטוס לחלל. זה היה חלק מיריבות בין מדינות. טיסות לעתים מבוצעות כדי לבצע ניסויים בחוסר כבידה (אין תחושת משקל). ניסויים אלה עוזרים למדענים ללמוד על החיים והחלל.

בארה"ב היו מעבורות חלל רבות. אחרי שתי תאונות גדולות ועלות גבוהה הפסיקו לטוס בהן. ברוסיה משתמשים בחלליות סויוז עד היום.


טייסי חלל בדרך כלל עוברים הכשרה ארוכה. מרביתם היו טייסי ניסוי או טייסי קרב לפני כן. בחלל צריך אוכל מיוחד שמתאים לחוסר כבידה.


טיסה לחלל היא מסוכנת. מאז התחילה התקופה נהרגו 18 טייסי חלל במשימות. בנוסף, 10 נהרגו באימונים על פני כדור הארץ.


האישה הראשונה שטסה לחלל הייתה ולנטינה טרשקובה ב־1963. נשים נוספות טסו אחרי כן, כולל סבטלנה סביצקאיה וסאלי רייד.