טיל בליסטי לטווח קצר

טיל בליסטי לטווח קצר (SRBM - Short-range ballistic missile) הוא טיל עם טווח עד כ־1,000 קילומטר. טילים אלה נקראים לעתים טקטיים, כלומר מיועדים לשימוש בשדה הקרב.

רוב הטילים הם בעלי שלב אחד. "שלב" כאן אומר שאין להם חלקים שמפוצלים תוך כדי הטיסה. רבים מהם משוגרים ממשגר נייד, כלומר מהתקן שיכול לזוז ממקום למקום. אפשר לצייד טילים אלה בראשי קרב לא קונבנציונליים; כלומר בחלק שמשמש לפגיעה ושונה מנשק רגיל. משקל ראשי הקרב הרגילים נע בין כ־500 ל־1,000 ק"ג ולעיתים יותר.

הטילים התפתחו רבות בתקופת המלחמה הקרה. מקורם בטיל ה‑V‑2 הגרמני, שתכנן ורנר פון בראון במלחמת העולם השנייה. ל‑V‑2 היה טווח של כ־320 ק"מ וראש קרב במשקל טון. לאחר המלחמה נשאבו הידע והטילים למדינות כמו ארצות הברית ולברית המועצות, ומשם הופיעו דגמים כמו הרדסטון והסקאד.

באירופה הוצבו טילים רבים במהלך המלחמה הקרה. בנוסף לטילים בין־יבשתיים ולטילים ממצולים, הוצבו טילי פרשינג אמריקאיים וטילי סקאד סובייטיים.

טילים אלה שימשו בלחימה מעת לעת. במלחמת יום הכיפורים נורו שלושה טילי סקאד לעבר כוחות ישראליים והם גרמו למותם של כמה חיילים (כ‑7). במלחמת המפרץ נורו טילים לעבר סעודיה ולעבר ישראל (הוזכרו עשרות שיגורים). במלחמת איראן‑עיראק הופיע שימוש נרחב בטילים אלה, כולל תקיפות של ערים ופגיעה במתקני נפט.

לטילים אלה יש תפקיד חשוב בכוח הצבאי של מדינות רבות. הם זולים יותר ממערכות כמו מטוסי קרב מודרניים, וזו סיבה שמדינות עם תקציב מצומצם יכולות להשיגם. בנוסף, טילים מספקים הילה של כוח ועשויים להופיע במצעד צבאי כאמצעי תדמיתי.


טילים טקטיים מתקדמים, כמו הפאתח 110, הם למעשה SRBM עם מערכת הנחיה משוכללת. מערכת הנחיה היא השיטה שהטיל משתמש בה כדי לדעת לאן לטוס. טילים כאלה מדויקים יותר ויכולים לשנות את המצב בשדה הקרב.

הם ניידים וקשה להתמודד איתם. מערכות יירוט בולטות נגד סוג זה הן הפטריוט PAC‑3 והמערכת הישראלית "שרביט קסמים", שמיועדת להיות PAC‑4 של מערכת הפטריוט. מערכות אחרות, כמו החץ, מתוכננות גם ליירט טילים בין־יבשתיים.


II אמריקאים. ניתן להבחין בשני שלבי הטיל.

טיל בליסטי לטווח קצר הוא טיל שעף עד כ־1,000 ק"מ. "בליסטי" אומר שהוא נועל מסלול אחרי שיגור.

טילים כאלה בדרך כלל הם שלב אחד. "שלב" זהו חלק שהטיל לא מפרק בטיסה. הם משוגרים ממשגר נייד. "משגר נייד" הוא כלי שיכול להיזוז ממקום למקום.

לטילים יש "ראש קרב". ראש קרב הוא החלק שעושה נזק. בדרך כלל הוא שוקל כ־500, 1,000 ק"ג.

הכל התחיל בטיל הגרמני V‑2 במלחמת העולם השנייה. ל‑V‑2 היה טווח כ־320 ק"מ וראש קרב כבד. אחרי המלחמה למד האמריקאים והסובייטים מהטיל הזה, וזה הוביל לטילים כמו הסקאד.

טילים כאלה שוגרו במלחמות. למשל, במלחמת יום הכיפורים שוגרו שלושה סקאדים. במלחמת המפרץ שוגרו טילים לעבר סעודיה ולישראל.

יש גם טילים טקטיים מדויקים, כמו הפאתח 110. "נחיה" היא המערכת שעוזרת לטיל להגיע בדיוק. טילים כאלה קשים ליירוט. מערכות ידועות ליירוטן הן פטריוט PAC‑3 ו"שרביט קסמים" הישראלי.


טילים טקטיים הם גרסה מדויקת של טיל קצר טווח.


II אמריקאים.