התאונה התרחשה ב-25 בינואר 1990. הטיסה יצאה מבוגוטה ועברה בין שדות תעופה בלימה ומדיין לפני שממשיכה לניו יורק. על הבואינג 707 היו 158 נוסעים ואנשי צוות.
כשמגדל הפיקוח (האנשים בשדה שמנהלים את התנועה האווירית) עצר את הנחיתות בגלל מזג אוויר קשה, נוצר עומס גדול באוויר. לפי הדיווחים, הרבה מטוסים החטיאו את המסלול ונאלצו לבצע הקפה (לעוף עוד סיבוב ולהתקרב שוב).
הטייסים שקלו לסטות לבוסטון, אבל המתינו 77 דקות. כשהמגדל אישר נחיתה במסלול 22L והמטוס ירד לגובה כ-500 מטרים, רוחות חזקות הוציאו אותו מהנתיב. הצוות ניסה לבצע הקפה נוספת, אך הדלק אזל והמטוס התרסק בלונג איילנד, כ-20 ק״מ משדה התעופה.
73 נוסעים ואנשי צוות נספו, ו-85 נפצעו. לא פרצה אש לאחר ההתרסקות, ומקובל שהדבר מנע אבדות נוספות. ועדת החקירה קבעה שטעות אנוש הייתה הגורם המרכזי: הטייסים דיווחו על חוסר דלק אך לא אמרו את המילה "מצב חירום". ייתכן שחוסר שליטה באנגלית הקשה על הבנת חומרת המצב.
התאונה אירעה ב-25 בינואר 1990. המטוס יצא מבוגוטה ועבר בלימה ובמדיין בדרך לניו יורק. על המטוס היו 158 אנשים.
בניו יורק היה מזג אוויר קשה. מגדל הפיקוח (אנשים ששולטים במטוסים) הורה למטוסים להסתובב באוויר. הרבה מטוסים ביצעו הקפה (לעוף עוד סיבוב).
הטייסים המתינו 77 דקות. כשנתנו אישור לנחיתה, רוחות חזקות עיקמו את המטוס והוא סטה מהמסלול. הדלק אזל והמטוס התרסק בלונג איילנד, כ-20 קילומטר משדה התעופה.
73 אנשים נהרגו ו-85 נפצעו. לא פרצה אש, וזה עזר שפחות אנשים נפגעו. החקירה קבעה שטעות אנוש הייתה סיבה מרכזית. הטייסים אמרו שהדלק נשאר מעט, אבל לא אמרו "מצב חירום".
תגובות גולשים