טיסה 800 של TWA

טיסה 800 של TWA הייתה טיסת נוסעים מ-JFK בניו יורק לפריז. ב־17 ביולי 1996 המטוס התרסק באוקיינוס מול לונג איילנד. על המטוס היו 230 אנשים, כולל הגיטריסט מרסל דאדי.

המטוס היה בואינג 747-131 ישן. ההמראה עוכבה כשעתיים וחצי כי מטען של נוסע לא הועמס. בזמן העיכוב פעלה מערכת מיזוג האוויר שנמצאת מתחת לתא הדלק המרכזי. המיזוג קרר את תא הנוסעים אך חימם את דפנות המכל, שהיה כמעט ריק מדלק. המטוס המריא ב־20:20.
כמה דקות לאחר ההמראה, ב־20:31, התפוצץ מכל הדלק המרכזי בגובה כ־3,000 מטר מול לונג איילנד. הפיצוץ גרם לסדקים בגוף המטוס. החרטום, שכולל את תא הטייס, ניתק וצלל לאוקיינוס. שאר המטוס נשמט וצלל לאחר מכן, כשהמנועים פעלו עוד כחצי דקה.

ראשית חשבו שמדובר בפיגוע. עדי ראייה דיווחו על מראה של "טיל". ה-FBI מצא שרידים זעירים שנחשבו כחומר נפץ. עם זאת, שחזור שרידי המטוס מהאוקיינוס שינה את המסקנה. לא נמצא ראיון מוחלט של פיצוץ חיצוני.
בדיקת שברי מכל הדלק הראתה סימני גל הדף בתוך התא. זה הצביע על התפוצצות של אדי הדלק, אדי דלק הם האדים שעולים מדלק ונוטים להידלק אם חם או יש ניצוץ.
חוקרי ה-NTSB בנו את המטוס מחדש מאלפי חלקים וביצעו טיסת מבחן שחזרה את התנאים. בטיסה המדדו עד כ־57 מעלות צלזיוס במכל. טמפרטורה זו יכולה לגרום לאדי הדלק להידלק.
כדי למצוא את מקור הניצוץ בדקו את מד הדלק החשמלי, חיישן שמודד כמות הדלק. הוא פעל במתח נמוך של 5 וולט ולכן לבדו לא היה צפוי לגרום לניצוץ. ההקלטות מקופסאות השחורות הראו שתי הפסקות קצרות ברעש הסטטי, שכל אחת מהן מיקרו־שנייה ארוכה. זה רמז לקרבת קצר חשמלי קצר במערכת.
המסקנה הייתה שקיימת כניסה של מתח גבוה לכבל של מד הדלק. כבלי תאורת המטוס (במתח גבוה) נשזרו עם כבלי מד הדלק (במתח נמוך). עקב בידוד פגום חדר המתח הגבוה לכבל המכשיר וגרם לניצוץ בתוך המכל. כלומר, שילוב של התחממות הדלק בזמן שמיזוג האוויר פעל לאורך זמן ובדלים בכבלי חשמל הובילו לפיצוץ.
הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב־23 באוגוסט 2000. גם ה-FBI קיבל לבסוף את ההסבר הזה. ההמלצות העיקריות כללו הוספת בידוד בין המיזוג למכל הדלק ובדיקת והחלפת כבלים בעלי בידוד פגום.
החקירה נמשכה ארבע שנים והייתה אחת המסובכות בתולדות חקירות תאונות התעופה.

חברת TWA חידשה את הקו מניו יורק לפריז תחת המספר 924. ב־2001 TWA התמזגה עם אמריקן איירליינס. ב־2005 ה-Federal Aviation Administration (מנהל התעופה הפדרלי) הוציא תקנה למילוי תא הדלק בגז חנקן, פעולה שמורידה את יכולת ההידלקות של התערובת דלק/אוויר. על פי המנהל, המערכת החדשה הייתה יכולה למנוע רוב התאונות הדומות שהתאפשרו בלא תקנה זו.

טיסה 800 של TWA יצאה מניו יורק לפריז ב־17 ביולי 1996. כמה דקות אחרי ההמראה המטוס התרסק לים ליד לונג איילנד. על המטוס היו 230 אנשים.

המטוס היה בואינג 747 ישן. הוא עוכב יותר משעתיים כי מטען של נוסע לא הועמס. בזמן הזה מזגן שנמצא מתחת למכל הדלק עבד. המזגן קרר את הנוסעים אך חימם את דפנות המכל. המטוס המריא ב־20:20. אחרי כמה דקות המכל המרכזי התפוצץ. החלק הקדמי של המטוס ניתק וצלל למים. שאר המטוס צלל אחר כך.

בהתחלה חשבו שאולי היה פיגוע. חלקים מהמטוס הובאו מהים כדי לבדוק. החוקרים לא מצאו ראיות שחומר נפץ התפוצץ. הם פתחו ובדקו את מכל הדלק. מצאו שהאדים שבתא הדלק יכלו להידלק אם התחממו.
עשו ניסוי וטסו בתנאים דומים. במכל מדדו עד כ־57 מעלות צלזיוס. טמפרטורה כזו יכולה להדליק אדי דלק. החוקרים מצאו גם קצר חשמלי קטן. כבלי תאורת המטוס נגעו בכבלי מד הדלק כי הבידוד שלהם היה פגום. מתח גבוה עבר בכבל והגיע למכל. זה יכל ליצור ניצוץ שגרם לפיצוץ.
המליצו לבודד את המכל מהחימום ולבדוק ולהחליף כבלים פגומים.

אחרי זמן TWA פתחה שוב את הקו. ב־2001 החברה התמזגה עם אמריקן איירליינס. ב־2005 הוחלט למלא את מכלי הדלק בחנקן. חנקן הוא גז שמקטין את הסיכוי שרתקת הדלק תידלק.