טיפוס (ספורט)

טיפוס הוא ספורט ופעילות פנאי בטבע או על קירות טיפוס מלאכותיים.


מטרת הטיפוס בהרים היא להגיע לפסגה. יש בו מעבר בשלג, קרח וסלע.


בשיטה זו מקימים מחנות בשלבים ויוצרים חבל קבוע (fixed line) בקטעים קשים.

שיטה זו טובה להתאקלמות בהרים גבוהים ומשמשת גם במשלחות מסחריות ובהרים מעל 7,000 מטר.


גישה מהירה ו"קלילה": המטפס נושא את כל ציודו על הגב.

היא דורשת מיומנות וכושר גבוהים, ולא משתמשת בסבלים.


הובלה (lead) היא שיטת טיפוס שבה המוביל מחבר את החבל לנקודות אבטחה במהלך הטיפוס.

הראנרים הם נקודות אחיזה שמחוברות לעגינות טבעיות או בולטים (עגינות קבועות).


יש שתי טכניקות עיקריות: טיפוס מסורתי (טראד) וטיפוס ספורטיבי.


בטראד המוביל מניח עגינות שמוצאים או שמחברים בדרך. זה דורש ניסיון רב, כוח ושליטה בפחד.


טיפוס ספורטיבי הוא מסלול על סלע או קיר, עד כ־80 מטרים, עם עגינות קבועות (בולטים).

המטפס מתמקד בתנועות ובצעדים, כי הסיכון קטן יחסית.


שיטות דירוג שונות משמשות בעולם למדידת קושי. בין החשובות: מערכת צרפתית, YDS האמריקאית ו-UIAA האירופית.


בולדרינג הוא טיפוס על גושי סלע עד כ־8 מטרים. אין חבל.

מאבטח (spotter) מנסה לכוון את גוף המטפס במקרה של נפילה.

יש גם סגנון קיצוני שנקרא היי-בול או סולו חופשי. זה טיפוס בקומות גבוהות יותר ועם סיכון גדול.


לכל אזור יש שיטת דירוג משלו, למשל Fontainebleau (צרפת) ו-Hueco (ארה"ב).


קירות מלאכותיים מאפשרים אימון בטיפוס ספורטיבי, בבולדרינג וב-TopRope.

הם הפכו את הענף לנגיש יותר, כי הרבה קירות נמצאים בערים.


גלישה היא ירידה בחבל ממסלולי טיפוס. משתמשים בה גם בחקר מערות ובעבודות בגובה.


טיפוס מציב את המטפס בגובה רב, ולכן יש ציוד שמגן עליו.

הציוד המודרני אמין מאוד. רוב התאונות נובעות מטעויות אנוש ולא מכשל ציוד.


אמצעי האבטחה תלויים בטיפוס: חבלים, טבעות, רתמות ואמצעי חיכוך.

חבל טיפוס עמיד לפי תקנים של כ־28 kN (קילו-ניוטון, יחידת כוח).

רתמות מיועדות לשאת עומס של כ־5 kN.


טיפוס משמש לטיפול במגוון בעיות מוטוריות, רגשיות וחברתיות.

הוא משפר ריכוז, תכנון, קואורדינציה, שיווי משקל וביטחון עצמי.

בטיפוס גם מתחזקים שרירים של הכתפיים, הזרועות וליבת הגוף.

בישראל ובחוץ לארץ משתמשים בטיפוס ככלי טיפולי, אך עדיין אינו מוכר על ידי קופות החולים.


בישראל יש אתרי טיפוס טבעיים וקירות מלאכותיים.

קיימים איגודים שמייצגים את הענף וארגונים מקומיים לפעילות ואימון.

טיפוס הוא ספורט שבו מטפסים על סלעים או על קירות מלאכותיים.


מטרת הטיפוס בהרים היא להגיע לפסגה. משתמשים באביזרים לשלג וקרח.


בשיטה זו בונים מחנות בשלבים. כך מטפסים לאט ועולים גבוה.


בשיטה זו לוקחים את כל הציוד על הגב וטיפוס מהיר.


בהובלה (lead) המטפס מחבר את החבל לנקודות אבטחה בזמן הטיפוס.


יש שני סוגים עיקריים: טיפוס מסורתי וטיפוס ספורטיבי.


בטראד המטפס שם עגינות לדרך. זה דורש ניסיון וכוח.


טיפוס ספורטיבי נעשה על קירות עם עגינות קבועות. הקיר יכול להיות עד 80 מטרים.


בולדרינג הוא טיפוס על גושי סלע קטנים עד כ־8 מטרים.

אין חבל. מאבטח (spotter) עוזר במקרה של נפילה.

יש גם סגנון מסוכן שנקרא סולו חופשי. הוא דורש זהירות רבה.


קירות מלאכותיים מאפשרים לתרגל בטיפוס בעיר בלי לנסוע רחוק.


גלישה היא ירידה בחבל שיכולה לשמש גם בעבודות בגובה.


יש הרבה ציוד לשמירה על המטפס. הציוד חזק מאוד.

מרבית התאונות קורות בגלל טעויות של אנשים, לא בגלל ציוד רע.


טיפוס עוזר לילדים בחשיבה, בתנועה ובביטחון.


יש בישראל מקומות לטיפוס וקירות מלאכותיים.

יש גם ארגונים שעוזרים לארגן אימונים ותחרויות.