טמרין רעמתי זהוב

טמרין רעמתי זהוב, גם "טמרין אריה מוזהב" או "מרמוסט אריה" (Leontopithecus rosalia), הוא קוף קטן ממשפחת המרמוסטיים. המין נמצא בסכנת הכחדה, וההערכות לגבי מספר הפרטים משתנות: בין 6,000 ל-15,000 בטבע ועוד כ-500 בשביה. בפרטים מסוימים נרשמו גם ספירות מקומיות שמראות מאות בודדות באזורים מוגנים.

צבעם נע בין אדום-כתמתם לחום-מוזהב, עם רעמה סביב הפנים, הלחיים והצוואר. השיער סביב הפנים כהה יותר. כפות הרגליים והזנב עשויים להיות שחורים. יש להם טופרים חדים (ציפורניים חזקות) שמסייעים להם לנוע בצמרות העצים. הזנב ארוך אך אינו משמש לליפוף. הזכרים קלים יותר או דומים במשקל לנקבות; משקל זכר עד כ-700 גרם בטבע, ונקבות כ-550 גרם בממוצע. אורך הגוף מגיע לכ-335 מ"מ, והזנב מוסיף כ-400 מ"מ.

המין אנדמי לברזיל. "אנדמי" פירושו שחי רק במקום אחד בעולם. בית הגידול שלו הוא יער חוף עם חופת עצים גבוהה ושפע שרכים תלויים. פעילות חקלאית וכריתת יערים יצרו קטעים מבודדים של יער, והאוכלוסייה כיום מרוכזת בכמה אזורים מבודדים בחופי דרום-מזרח ברזיל. שטח התפוצה הכולל מוערך בכ-154 קמ"ר. בערוצים מוגנים נמצאו קבוצות: כ-230 פרטים ברזרבה ביולוגית אחת ועוד כ-120 באזור אחר.

הטמרינים זקוקים לחופת עצים גבוהה כדי למצוא מזון ולהסתתר מטורפים. הטורפים כוללים עופות דורסים, חתולים גדולים ונחשים. התזונה משתנה לפי עונות: בעונת הגשמים הם כמעט כולו פירות וחרקים (95%), ובעונה היבשה הם ניזונים יותר ממוהל עצים, פרחים ובעלי חוליות קטנים.

טמרין רעמתי זהוב הוא קוף שוכן עצים, והוא פעיל ביום. הוא חי בקבוצות של 2, 11 פרטים. בעבר הממוצע היה כ-5 פרטים, אך מספר זה ירד בשל טורפים ואבדן בית גידול. קיימים שלושה מבנים חברתיים עיקריים, כולל זוג דומיננטי ולעתים מבנה עם כמה זכרים דומיננטיים. לצד הדומיננטיים יש בקבוצה גם בוגרים כפיפים, מתבגרים וצעירים.

הקבוצה סורקת שטח של כ-400 דונם. הפעילות מתחילה עם הזריחה, כשהמטרה הראשונית היא איסוף פירות. בהמשך היום הם מחפשים חרקים ומנוחים. אחר הצהריים הם חוזרים לאתרי השינה שלהם, בדרך כלל בחורי קינון נטושים בגובה 11, 15 מטר.

הקבוצות טריטוריאליות. מפגשים עם קבוצות שכנות מתחילים בקריאות זהות ומסתיימים לעתים בעימותים תצוגתיים או פיזיים.

המין מונוגמי (מונוגמיה = זכר ונקבה דומיננטיים מתרבים). עונת הרבייה נמשכת מספטמבר עד מרץ. המחזור החודשי של הנקבה אורך כ-19 יום. ההריון נמשך 126, 130 ימים, ורוב ההמלטות (78%) הן תאומים. נצפו גם תלתיות ורביעיות, אך חלק מהצאצאים הללו חלשים.

הקבוצה משתפת פעולה בטיפול בצאצאים. הזכרים נושאים ומטפלים בהם לעתים קרובות, והאם מניקה ונושאת את הצאצא בשבועות הראשונים. הגמילה מתחילה בגיל 90 יום, ורוב הצעירים מקבלים מזון מוצק מהקבוצה עד גיל 21 חודשים. פחות ממחצית הצאצאים שורדים את השנה הראשונה. מין זה מגיע לבגרות מינית בגיל כ-18 חודשים, ולעתים עוזב את קבוצת האם בגיל זה. תוחלת החיים בטבע נאמדת ב-8, 15 שנים; בשביה נצפו פרטים שהגיעו לגיל 28.

מאמצי שימור כוללים תוכניות שיחזור והחזרת פרטים שהורבו בשביה לטבע. שיעור השרידה של מושבים היה מעודד, אך המשך השמדת בית הגידול מהווה איום חמור על הישרדות המין.

טמרין רעמתי זהוב הוא קוף קטן ויפה. שמו המדעי הוא Leontopithecus rosalia. הוא חי ביערות חוף בברזיל. המין נמצא בסכנה. יש בין 6,000 ל-15,000 פרטים בטבע ועוד כ-500 בשביה.

צבעו אדום-כתמתם עד חום-מוזהב. סביב פניו יש רעמה כמו אריה. הזנב ארוך אבל לא משמש לליפוף. יש לו ציפורניים חדות שמסייעות לטפס על עצים.

הטמרין חי רק בברזיל. "חי רק במקום אחד" זה נקרא אנדמי. הוא צריך יער עם חופת עצים גבוהה ושרכים תלויים. שם הוא מוצא מזון ומסתתר מטורפים. הטורפים כוללים עופות דורסים, חתולים ונחשים. בעונת הגשמים הוא אוכל בעיקר פירות וחרקים. בעונה היבשה הוא אוכל גם מוהל עצים ופרחים.

הטמרינים חיים בקבוצות של כמה פרטים. הם יוצאים לאכול עם הזריחה. הם חוסכים כול יחד בשמירה ובגידול האיצים. הזכרים והנקבות שעומדים בראש הקבוצה הם אלה שמתרבים. ההריון נמשך כ-4 חודשים. בדרך כלל נולדים תאומים. הקבוצה כולה עוזרת לטפל בתאומים. הצעירים גדלים ומתחילים לאכול לבד אחרי כמה חודשים. הרבה צעירים לא שורדים את השנה הראשונה.

היו תוכניות לשמר את המין. כמה טמרינים גודלו בשביה והוחזרו לטבע. למרות זאת, חורבן היערות ממשיך לפגוע בהם.