טנהא

טַנְהַא (מילה בפאלי, שפה עתיקה) משמעה תשוקה או צמא נפשי. בבודהיזם (תורתו של בודהה) הכוונה בתשוקה היא הרצון למצוא סיפוק בדברים חולפים.

גאוטמה בודהה לימד בארבע האמיתות האצילות (הן: יש סבל, יש סיבה לסבל, אפשר להפסיק את הסבל, ויש דרך להפסקתו) שהטנהא היא סיבת הסבל. הטנהא היא הצורך למצוא סיפוק בדברים שאין להם מציאות יציבה. גם אם האדם מקבל אותם, הוא לא מקבל שלמות ארוכת טווח ולכן סובל.

התשוקה ההרסנית ביותר לפי בודהה היא הרכושנות, הרצון להיות בעלים של חפצים. ביטול הצורך הנפשי הזה הוא יעד מרכזי בבודהיזם. מי שמתגבר על הטנהא יכול להגיע לאושר.

הדרך לעצירת הסבל נקראת הדרך המתומנת הנאצלת (השמונה דרכים). היא כוללת: הבנה נכונה, חשיבה נכונה, דיבור נכון, עשייה נכונה, סגנון חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה והתבוננות נכונה.

יש גם השתוקקות חיובית, צ'אנדה (רצון להגיע להארה). גם רצון לדעת צריך להיות מבוקר. בשונה מפילוסופיות אחרות, בודהיזם לא דורש סגפנות או הימנעות מעונג. שואפים להארה יכולים להינשא, לגדל ילדים ולעבוד, ולהנות מפעמים.

טַנְהַא (מילה בשפה ישנה בשם פאלי) פירושה תשוקה או חשק גדול. בבודהיזם (הדרכה של בודהה) זהו רצון למצוא שמחה בדברים שעוברים.

בודהה אמר שיש סבל, ושסיבת הסבל היא הטנהא. כשאדם רוצה דברים חולפים, הוא לעתים לא מרגיש שלם אף אחרי שהוא מקבל אותם.

רצון חזק להחזיק חפצים נקרא רכושנות. בודהה ראה בזה דבר שמזיק. המטרה היא להפחית את התשוקות האלה כדי להיות מאושרים יותר.

הדרך להפסיק את הסבל נקראת הדרך המתומנת הנאצלת. היא כוללת שמונה דברים חשובים, למשל חשיבה נכונה ודיבור נכון.

יש גם רצון טוב, צ'אנדה, שהוא רצון להאיר את ההבנה. בודהיזם לא אומר שאסור ליהנות; אפשר להתחתן, לגדל ילדים ולעבוד.