מקבל שבועת הומגיום מאחד הווסאלים שלו
טקס שבועת אמונים (בלטינית: commendatio, מילה שמשמעותה התמסרות) נוצר בראשית ימי הביניים כדי לבסס קשר נאמנות בין שני אנשים חופשיים: האדון והווסאל. הווסאל (מילה שמקורה בקלטית: gwas) הוא מי שנכנס תחת חסות האדון. הטקס הראשון המתועד נערך במאה ה-7 בצרפת, אך לשורשיו יש טקסים קדומים יותר.
הטקס היה הסכם דו‑צדדי: אדם שפחות יכול לשמור על עצמו חיפש חסות, ואדם חזק יותר הציע לו הגנה ותמורה. לאחר הטקס האדם הפך לווסאל של האדון. הטקס כלל שלבים ברורים, ובסופו נוצר קשר של נאמנות בין השניים.
עיקרי ההתחייבות היו: הווסאל התחייב לשירות וצייתנות (servitium et obsequium). בתמורה האדון התחייב לספק הגנה משפטית ולעיתים פרנסה. הווסאל הדגיש שהוא מתמסר מרצון כאדם חופשי, אך במציאות חירותו הוגבלה לעיתים בגלל החלשות המשפחה והקשר הבלתי הפיך.
היו מקרים שבהם לווסאל היו אדמות משלו. אז הוא ויתר על הבעלות אבל שמר לעצמו את היבול במהלך חייו (usufructus, זכות להשתמש בפירות). אנשים ללא אדמה קיבלו מהאדון אדמה כמתנה, או זכות להשתמש באדמתו (precaria).
החלק הראשון כלל מחוות גוף שמדגימות את הפער בין הווסאל לאדון. הווסאל הופיע חשוף ראש וללא נשק כדי להראות כניעה, וכרע. הוא הניח את כפות ידיו באצבעות פתוחות כאילו בתפילה, והושיט אותן אל האדון. הייתה גם טקסית של אחיזת ידיים (immixtio manuum), שבה האדון אחז בידיו של הווסאל כאות עליונות, והווסאל ביקש להפוך ל"האיש" של האדון. כך הושלם שלב ההומגיום.
בחלק הבא הווסאל שם את ידיו על ספר קודש או על שריד קדוש ונשבע שלא יזיק לאדון ויישאר נאמן לו. השבועה קיבעה את הקשר והפכה את ההתחייבות לחוקית ומוסרית.
בסוף האדון העניק לווסאל טובה (benificium), לעיתים אדמה או זכות פרנסה. לעתים המסר סימלי, כמו חלק אדמה, ענף או דגלון, שסימלו את המתנה ואת הזכות לנהל את הנכס.
מקבל שבועת הומגיום מאחד הווסאלים שלו
טקס שבועת אמונים היה טקס בימי הביניים. הוא קישר בין אדון לאדם שנקרא ווסאל. ווסאל הוא מי שמקבל הגנה ועובד בשביל האדון.
הטקס התחיל כשהווסאל היה מופיע בלי כובע וללא כלי נשק. כך הוא הראה שהוא כנוע. הוא כרע והניח את ידיו בידי האדון. האדון אחז בידיו כאות לקבלה.
אחר כך הווסאל שם את ידיו על ספר קודש או על שריד קדוש. הוא נשבע לשמור אמונים ולא להזיק לאדון. השבועה חיזקה את ההסכם.
בסיום האדון נתן לווסאל מתנה לפרנסתו. זה היה לפעמים אדמה, או פריט סמלי כמו ענף או דגלון. המתנה הרגילה שהווסאל יחיה מהקרקע שקיבל.
תגובות גולשים