טקס תה יפני

צ'ה דוֹ (קאנג'י: 茶道, רומאג'י: chadō) או צ'ה-נו-יו (קאנג'י: 茶の湯, רומאג'י: cha-no-yu) הוא הטקס היפני להכנת תה, הגשתו לאורחים ושתייתו. הטקס נבנה בהשראת טקס תה סיני שנקרא גונג-פו צ'ה. ביפן נהוג לשתות בעיקר תה ירוק. המפורסם שבו הוא מאצ'ה (אבקת תה ירוק), שמוקצפת בקערה. לעיתים משתמשים גם בסנצ'ה (תה עלים) שמחולטים בקומקום ולא מוקצף.

הטקס הושפע מהבודהיזם הזן (זרם בודהיסטי שמדגיש מדיטציה). לטקס יש מאפיינים מדיטטיביים ואסתטיים. כל תנועה בתהליך מחושבת. קיימות שיטות שונות לביצוע הטקס, וכל אחת עם כללים משלה.

אירועי שתיית תה מתחלקים לשניים. chakai (茶会) הם מפגשים לא רשמיים. בהם מגישים תה פשוט וארוחה קלה. chaji (茶事) הם אירועים רשמיים. הם כוללים ארוחת קאיסקי (ארוחה יפנית מסורתית) והגשה של שני סוגי תה, סמיך ודליל. אירועים רשמיים יכולים להימשך יותר מארבע שעות.

לטקס יש דגש חזק על אסתטיקה וטעם. הוא נחשב לאמנות אירוח, וכל פרט בו חשוב. טקס התה נחשב לאחת משלוש אמנויות האירוח הקלאסיות לצד איקבנה (סידור פרחים) וקודו (טקס קטורת). יחד הם חלק מהמסורת שנקראת צ'אדו.

התיעוד הראשון לשתיית תה ביפן מופיע בכרוניקה ניהון קוקי משנת 840. הנזיר אֵייצ'וּ חזר מסין בשנת 815 עם עלי תה וחילט עבור הקיסר סאגה. בצו קיסרי הוחל לגדל תה באזור קנסאי. בתחילה התה הופץ בצורת דאנצ'ה (לחומר תה דחוס), ושימש גם למטרות רפואיות.

במאה ה-9 המחבר הסיני לו יו כתב את "הקלאסיקה של התה" והשפיע על הדרך בה התה נתפש. בסוף המאה ה-12 הוכנסה ליפן שיטת tencha, שבה שמים אבקת תה (מאצ'ה) בקערה ומוקצפים במים חמים; שיטה זו נבאה בידי האיסאי, נזיר שחזר מסין. בעידן הקאמאקורה והמורומאקי התה הפך לסמל סטטוס בקרב הסמוראים.

במהלך התקופות שהתפתחו תרבויות כמו kitayama ו-higashiyama, צמחו רעיונות אסתטיים שחיבבו פשטות וחוסר שלמות. רעיון זה כונה ואבי-סאבי: "וואבי" מדבר על פשטות ורוחניות פנימית, ו"סאבי" על המראה החיצוני הבלוי והעוּברתי. וаби-סאבי השפיע עמוקות על איך מבצעים את טקס התה.

צ'ה דוֹ (טקס התה היפני) הוא טקס להכנת תה והגשתו לאורחים. בדרך כלל שותים תה ירוק בלבד. מאצ'ה היא אבקת תה ירוקה. מוסיפים מים חמים ומוקצפים בקערה.

הטקס שקט ומדיטטיבי. הוא הושפע מזן (סוג של בודהיזם שמדגיש מדיטציה). יש הרבה חוקים וכל תנועה מתוכננת מראש.

יש שני סוגי מפגשים. chakai הם מפגשים פשוטים עם תה קל ואוכל קטן. chaji הם אירועים רשמיים. בהם מגישים ארוחה ארוכה שנקראת קאיסקי.

התיעוד הראשון לשתיית תה ביפן הופיע בשנת 840. הנזיר אֵייצ'וּ הביא עלי תה מסין בשנת 815. בהתחלה השתמשו בתה גם כתרופה. מאוחר יותר התה הפך למשקה לאנשים ולחוגים מיוחדים.

באחד השלבים קיבלו את רעיון הוובי-סאבי. ואבי אומר פשטות והרגעה. סאבי אומר להעריך דברים שבלאו מעט זמן נראים ישנים. רעיון זה עוזר לאנשים לשים לב ליופי בפשטות.