טרומן קפוטה

טרומן קפוטה (30 בספטמבר 1924 - 25 באוגוסט 1984) היה סופר אמריקאי, מחזאי (כותב למחזה) ותסריטאי (כותב לקולנוע).


נולד בניו אורלינס בשם טרומן שטרקפוס פרסונס וגדל בשנות הילדות אצל קרובי אמו במונרוויל, אלבמה. חוויות מהתקופה ההיא הולידו את הסיפור "זיכרון מחג המולד" (1966). בשנת 1933 עבר לניו יורק עם אמו ובשנת 1935 אומץ על ידי ג'וזף קפוטה ושינה את שמו.

היה חבר קרוב לנל הרפר לי עוד מילדות, ויש האומרים שהוא שימש דגם לדמות "דיל" ב"אל תיגע בזמיר". לי גם עזרה לו בחקירה של העיתונאות שעליה נשען הספר "בדם קר". ההשראה לספר הגיעה מדיווח בעיתון על רצח משפחה בת ארבע נפשות בקנזס הכפרית. "בדם קר" הפך לרב-מכר בינלאומי.

לצד "בדם קר" ידועה גם הנובלה "ארוחת בוקר בטיפאני", ושני אלה עובדו לסרטים מצליחים.

קפוטה כתב תסריטים לקולנוע, בין היתר ל"הכה בשטן" (1954), והלחין או כתב כמה מחזות, כולל המחזמר "בית הפרחים". שיחק בשלושה סרטים ובשתי סדרות, והופיע מספר פעמים בתוכנית של ג'וני קרסון בתחילת שנות ה-70.

חיי הציבור שלו היו אקסצנטריים: הוא היה הומוסקסואל גלוי, דיבר בקול גבוה ולבושו היה בולט. לעתים נהג לבדות סיפורים על מכרים, והיה במתח מתמשך עם הסופר גור וידאל. מערכת יחסים משמעותית הייתה עם מבקר הספרות ניוטון ארווין, ומאוחר יותר עם שותפו לחיים ג'ק דאנפי, שנשאר עמו עד מותו.

מאוחר יותר הסתגר וחי בעיות של שתייה וסמים. התמכרויותיו גרמו להזיות ואשפוז. אחרי "בדם קר" סבל מחסם יצירתי ממושך. פרסם גם את אוסף הסיפורים "מוזיקה לזיקיות" (1980) וניסה לעבוד על יצירה גדולה בשם "וידויים אמיתיים", פורסם ממנה רק פרק אחד והכתב-יד לא נמצא.

נפטר במנת יתר של גלולות ב-25 באוגוסט 1984, בגיל 59. דאנפי נפטר ב-1992; שנים לאחר מכן נפזר אפרם ביחד עם אפרו של קפוטה. קפוטה זכה פעמיים בפרס או. הנרי וב-1964 נבחר לעמית באקדמיה לאמנויות ולספרות בארצות הברית.

טרומן קפוטה (1924, 1984) היה סופר אמריקאי. הוא כתב גם מחזות ותסריטים.


נולד בניו אורלינס וגדל אצל קרובי משפחה במונרוויל שבאלבמה. חוויה משם הפכה לסיפור "זיכרון מחג המולד".

ב-1933 עבר לניו יורק. אימצו אותו ושמו השתנה לטרומן קפוטה.

הכירה אותו הסופרת נל הרפר לי. היא עזרה לו בחקירה שבלטה בספרו המפורסם "בדם קר". את הרעיון לקח מקטע בעיתון על רצח משפחה בקנזס.

"בדם קר" הפך לרב-מכר ועובד לסרט. גם "ארוחת בוקר בטיפאני" יודעת וידועה ועובדה לסרט.

כתב תסריטים ומחזות. שיחק בכמה סרטים והופיע בטלוויזיה.

היה אדם צבעוני במראה ובהתנהגות. אהב גברים והציג זאת בגלוי. מאוחר יותר התחיל לשתות ולהשתמש בסמים. זה פגע בבריאותו והוביל לאשפוזים.

אחרי "בדם קר" לא כתב הרבה. הוציא אוסף סיפורים בשם "מוזיקה לזיקיות" ב-1980. עבד על ספר גדול אחר, אבל רק פרק אחד פורסם.

נפטר כשלקח יותר מדי גלולות בשנת 1984. קיבל פרסים חשובים על סיפור קצר במהלך חייו.