טרוצקיזם

טרוצקיזם היא תאוריה מרקסיסטית שפותחה על ידי לאון טרוצקי. טרוצקי כינה עצמו "בולשביק, לניניסט" ותמך ביצירת מפלגת אוונגרד, מפלגה שמובילה את המהפכה. הוא הסתייג מהשלטון של סטלין וממאו בעיקר בגלל דעות שונות על אופי המהפכה ושיטה בהחלטות.


טרוצקי פיתח את רעיון ה"מהפכה המתמדת". משמעות המושג: במדינות שבהן לא הוקמה עדיין דמוקרטיה בורגנית (משטר קפיטליסטי דמוקרטי), מעמד הפועלים צריך לקחת על עצמו גם משימות דמוקרטיות וגם את בניית המשטר הסוציאליסטי. הרעיון מדגיש שהמהפכה חייבת להתפשט למדינות אחרות, כי מדינה סוציאליסטית בודדת תתקשה לעמוד בלחצים מהעולם הקפיטליסטי.

זו עמדה שנייה מובהקת לעומת גישת סטלין של "סוציאליזם בארץ אחת". טרוצקי גם קרא לשיטות דמוקרטיות בתוך המפלגה, לעומת החלטות סגורות וסמכותניות. במהלך שנות ה־20 האופוזיציה הימנית־שמאלית שהונהגה על ידו גדלה, אך ב־1928 סטלין השתמש בכוח כדי לדכא אותה. טרוצקי הוגלה ממוסקבה, נדד לטורקיה, נורווגיה ולבסוף למקסיקו, ונערכו רדיפות נגד תומכיו. ב־1937 החלו טיהורים ורציחות פוליטיות של רבים ממנהיגי מהפכת אוקטובר.

טרוצקי תיאר את ברית המועצות כ"מדינת פועלים מנוונת ביורוקרטית": הכלכלה הלאומית נשמרה והלאמות נמשכו, אך השלטון נשלט על ידי פקידות שבאינטרסיה לעיתים מנוגד לאינטרס של העובדים. הוא הגן על המדינה מפני התקפות חיצוניות, אך קרא למהפכה פוליטית פנימית ולהחזרת דמוקרטיה סוציאליסטית. לעיניו, אם הבירוקרטיה לא תוסר, היא עלולה להחזיר את הקפיטליזם.

טרוצקי הושפע גם מהמציאות: הוא הוצא להורג לבסוף במקסיקו ב־1940, על ידי אדם שפעל מטעם אויביו הפוליטיים.


ב־1938 טרוצקי ותומכיו ייסדו את האינטרנציונל הרביעי, ארגון בינלאומי על בסיס רעיונות לנין ומטרתו הייתה לקדם מהפכה עולמית ולבנות אופוזיציה גם נגד הקפיטליזם וגם נגד הסטליניזם. לטרוצקיזם הייתה השפעה במדינות שונות, כולל וייטנאם, סרי לנקה, בוליביה וגם בחלקים מסין בצירוף שמות כמו צ'ן דוצ'י.

האינטרנציונל סבל מרדיפות רבות ומחלוקות בזמן מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה התקיימו ועידות וקונגרסים (1946, 1948, 1951) שניסו להתאים את התוכנית למצב החדש, וב־1951 אימצו חלק מהקבוצות את התאוריה של מישל פבלו שצפתה סכסוכים גדולים. הארגון התפצל ב־1953, אך במהלך השנים השונות היו איחודים חוזרים, וב־1963 נערך קונגרס איחוד בין כמה תנועות טרוצקיסטיות.


תנועות טרוצקיסטיות הפכו לכוחות משמעותיים בסרי לנקה ובבוליביה, שם היו בין מפלגות העובדים החשובות. בתחילת המאה ה־21 הן נחלשו, אך עדיין קיימות. גם בצרפת ובארגנטינה היו להן זמני השפעה: ב־2002 בערך 10% מהמצביעים בצרפת בחרו במפלגות שמגדירות עצמן טרוצקיסטיות, ושיעור דומה היה בארגנטינה בשנות ה־80.

טרוצקיזם היא תורה פוליטית של לאון טרוצקי. טרוצקי היה פלג בתוך המהפכה הרוסית.


טרוצקי דיבר על "מהפכה מתמדת". זה רעיון שאומר: במדינות שבהן לא הייתה דמוקרטיה, עובדי המדינה צריכים להמשיך במהפכה. הוא חשב שהמהפכה חייבת להתפשט למדינות אחרות. זה חשוב כדי שהמדינה החדשה תשרוד.

סטלין חשב אחרת. הוא רצה לבנות סוציאליזם רק בתוך אימפריה אחת. בגלל המחלוקות, סטלין גירש את טרוצקי מהארץ. טרוצקי נסע למדינות שונות ונשא עמדות נגד השלטון. ב־1940 הוא נרצח במקסיקו.


ב־1938 טרוצקי ותומכיו הקימו את האינטרנציונל הרביעי. אינטרנציונל זה הוא ארגון בינלאומי למפלגות שעובדות יחד. הם רצו להמשיך להפיץ את רעיונות המהפכה ולעמוד נגד סטלין.

הארגון הוטרף ברדיפות ומחלקות במהלך מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה היו כנסים שניסו להחליט מה לעשות. בשנים הבאות התנועה התפצלה ואז חלקים התאחדו שוב.


בכמה מדינות, כמו סרי לנקה ובוליביה, המפלגות הטרוצקיסטיות היו חזקות. בתחילת המאה ה־21 הן נחלשו. בצרפת כמה מיליוני אנשים הצביעו למפלגות כאלה ב־2002.