טרור פלסטיני

טרור פלסטיני הוא שימוש באלימות כלפי אזרחים, בתי עסק, רוכבים ותשתיות שמבוצע על ידי פרטים או ארגונים פלסטיניים. הפעולות נגעו ביהודים ובישראלים בתוך הארץ ומחוצה לה, ובאו לידי ביטוי בחטיפות, פיגועי ירי, פיגועי התאבדות, ירי רקטות ופעולות חבלה.


פעולות אלימות כנגד יהודים החלו כבר במאה ה‑19. בראשית המאה ה‑20 החל שיח' עז א-דין אל‑קסאם להוביל פעולות מאורגנות. בשנים 1920, 1929 ארעו פרעות אלימות רבות, ובהן מאות הרוגים ופצועים משני הצדדים.

בין 1936 ל‑1939 פרץ מרד נגד העלייה היהודית והנוכחות הבריטית. המרד כלל שביתות, פיגועים נגד יהודים ובריטים ופעולות צבאיות. הבריטים דיכאו את המרד, אך המאבק השפיע על היחסים בין הקהילות.

בשנות ה‑40 חלק מההנהגה הערבית התנגדו לחלוקת הארץ של האו"ם ב‑1947. לאחר החלטת החלוקה החלו קרבות ופעולות טרור שבקלות הובילו למלחמת 1948.

ה״פדאיון״ (לוחמים פלסטינים שהניסו לשוב לבתיהם) ביצעו חדירות ופיגועים בשולי ישראל. פעולות אלה גררו פעולות תגמול צבאיות ישראליות ולחימה להגנה על הגבולות.

ב‑1964 הוקם אש"ף (הארגון לשחרור פלסטין), שמשלב בתוכו תנועות שונות. מאז התקיימו קרבות, חטיפות ומתקפות גם מחוץ לאזור, כולל חטיפות מטוסים.

הפעילות הפלסטינית היגיעה לשיא בינלאומי בשנות ה‑70. אירועים כמו הטבח במינכן (1972) והתקפות בבסיסים ובנמלי תעופה גרמו להרחבת הפעילות הבינלאומית של ארגונים פלסטיניים ולתגובה של מדינות וארגונים כמו המוסד הישראלי.

ב‑1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, גל מחאות והתקוממות שהתחיל ביידוי אבנים והלך וכולל גם ירי ושביתות. בשנים ההן צמחו ארגונים דתיים כמו חמאס.

הסכמי אוסלו (1993) הכירו בחלק מהייצוג הפלסטיני והעניקו סמכויות לרשות הפלסטינית, אך אלימות ופיגועים נמשכו, כולל גל פיגועי התאבדות באמצע שנות ה‑90.

האינתיפאדה השנייה (2000, 2005) התאפיינה בפיגועי התאבדות, ירי רקטות ופעולות צה"ל נרחבות, למשל מבצע "חומת מגן". בסופה נרשמה ירידה בפיגועים, אך גם בניית גדר ההפרדה ושינויים ביטחוניים נרחבים.

אחרי נסיגת ישראל מרצועת עזה ב‑2005, חמאס השתלטה על עזה ב‑2007. מאז ירדפו גלים של ירי רקטות לעבר יישובי הדרום והתפתחו מבצעים צבאיים גדולים, כגון "עופרת יצוקה" (2008, 2009) ו"צוק איתן" (2014).

התחוללו גליהם של פיגועים ביהודה ושומרון, כולל מה שנקרא "טרור עממי": דקירות, יידוי אבנים וירי תכופים. בשנים 2020, 2023 חלה עלייה במספר ההרוגים הישראלים מטרור.

הטרור שינה את חיי היום‑יום בישראל. הוקמו מערכי אבטחה, נקבעו סגרי תנועה, הוגברה פעילות השב"כ והמשטרה, והוקמו אנדרטאות לזכר ההרוגים. האירועים גם פגעו בתיירות ובכלכלה.

דווח על העברות כספים ותמיכה למחבלים ולמשפחותיהם, כולל תשלומים מהרשות הפלסטינית ועמותות שונות. ננקטו צעדים משפטיים ובינלאומיים לבירור המימון ולמניעתו.

תושבים ממזרח ירושלים לקחו חלק בפעולות מסייעות לארגונים. מעורבות זו כללה הלכה למעשה סיוע לוגיסטי, איסוף מידע והשתתפות בפיגועים.

המצב הוא דינמי ומורכב. לאורך העשורים השתנו שיטות הפעולה, הארגונים והכלים, והתגובות הביטחוניות והפוליטיות התפתחו בהתאמה.

טרור פלסטיני הוא שימוש באלימות נגד אנשים או מקומות כדי לפחד ולכפות דעת. זה קרה בזמנים שונים ובמקומות רבים באזור ישראל והשטחים.

פעולות אלימות החלו כבר במאה ה‑19. בשנות ה‑20 וה‑30 היו אירועים קשים בין ערביי הארץ ויהודים. בשנות ה‑30 פרץ גם מרד שנמשך כמה שנים.

לאחר הקמת מדינת ישראל היו היתקלויות רבות. בשנות ה‑50 הגיעו לחדירות מכוונות שנקראו "פדאיון" (לוחמים שניסו לחזור הביתה).

ב‑1964 הוקם אש"ף. פירוש השם: הארגון לשחרור פלסטין. בשנות ה‑70 מספר קבוצות ביצעו פיגועים גם מחוץ למדינה.

בשנת 1987 התחילה התקוממות שנקראה האינתיפאדה הראשונה. בשנות ה‑2000 היתה עוד אינתיפאדה שנקראה השנייה. בתקופות אלה היו פיגועים רבים, וגם ישראל ביצעה פעולות צבאיות תשובה.

אחרי 2005 חמאס (תנועה פוליטית וצבאית) שלט בעזה. מאז נשמעים לעתים ירי רקטות לעבר יישובים בקרבת עזה. אלה גרמו להפסקות לימודים ולעזיבה של אנשים מהבתים במקומות מסוימים.

בגלל הסכנה יש אבטחה במקומות ציבוריים. יש גדרות ובדיקות. אנשים זוכרים גם את הנפגעים ומבקרים באנדרטאות.

טרור הוא נושא עצוב ומורכב. רבים שואפים לחיים שקטים ובטוחים.