טרזיינשטט

טרזין (בגרמנית: Theresienstadt; בצ'כית: Terezín) הוא מבצר וציון דרך כ-60 ק"מ צפונית לפראג. המבנה שימש ככלא צבאי במלחמת העולם הראשונה, ובמלחמת העולם השנייה הפך למחנה ריכוז וגטו (גטו = מקום שבו הנאצים ריכזו יהודים) ליהודי הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה וליהודים ממרכז וממערב אירופה.

המבצר נבנה בסוף המאה ה-18 על ידי יוזף השני ונקרא על שמה של מריה תרזה. במאה ה-20 סביב חומות המבצר היתה עיירה צ'כית קטנה בשם טרזין.

הגסטאפו קיבל אחריות על המקום ביוני 1940. בנובמבר 1941 הפך האזור הכלוא לגטו סגור, בשליטה ניהולית של מוסדות הנאצים. בתוך החומות שולבו גם מחנות סגר לאסירים מדיניים.

הנאצים קבעו בטרזין מקום ריכוז ליהודים, ובמיוחד זקנים וחסרי מעמד. הם ניסו להציג את המקום כמקום נוח בפני מדינות זרות וארגוני סיוע. יהודים רבים הועברו ממנו לאחר מכן למחנות ריכוז או להשמדה במזרח.

תנאי המחיה היו קשים. בשנת 1942 התגוררו במקום כ-58,000 אסירים. הרעב והמחלות גרמו לאלפי מתים באותה שנה. בגטו התקיימו חיי תרבות יוצאי דופן: תיאטרון, קונצרטים וספרייה עם עשרות אלפי ספרים. אנשים ארגנו שיעורים לילדים ופעילויות ספורט. בשיאו שהו כ-15,000 ילדים בגטו, ומעטים בלבד שרדו עד תום המלחמה (בערך 1,100).

ב-1944 התירו הנאצים משלחת של הצלב האדום (ארגון הומניטארי) לבקר בטרזין. לפני הביקור ערכו הנאצים הסתרות וסידורים מדומים, כמו חנויות ובתי קפה מדוגמים, כדי להראות רושם שונה מהמציאות.

הנאצים צילמו סרט תעמולתי בטרזין בקיץ 1944. הבמאי היה קורט גרון, אסיר ומפיק ידוע. לאחר הצילומים נשלחו רבים מצוות ההפקה לאושוויץ, וגרון נרצח שם.

מהגטו נשלחו משלוחים רבים למחנות ברית המועצות, למחנות בגנרלגוברנמן ובסופו של דבר לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. בסך הכל נשלחו לטרזין כ-160,000 יהודים. כ-120,000 מתוכם נספו במהלך השואה. ביום השחרור נותרו בגטו כ-19,000 אנשים.

כמה ממפקדי המחנה נתפסו בסוף המלחמה ונידונו. אחד מהם, אנטון מלות', הוסגר רק שנים מאוחר יותר והורשע ברצח.

לאחר המלחמה חזרו תושבים לצורת העיירה. היום יש במקום יישוב צ'כי קטן וכאתר זיכרון לנרצחים. קיים ארכיון ומוזיאון המתעדים את חיי הגטו ואת יצירותיה של קהילת טרזין. ב-2009 נחתמה בהצהרת טרזין אמנה על השבת נכסים ורווחת ניצולים.

טרזין (Theresienstadt) הוא מבצר קטן ליד פראג. הנאצים הפכו אותו בגב שנות המלחמה למחנה ריכוז. גטו (גטו = מקום שבו ריכזו יהודים) ריכז שם יהודים מהאזור ומאירופה.

המבנה נבנה במאה ה-18. סביבו היתה עיירה בשם טרזין.

הגסטאפו לקח את המקום ב-1940. ב-1941 הפך המחנה למקום סגור ליהודים.

התנאים במקום היו קשים מאוד. הרבה אנשים לא קיבלו מספיק אוכל. בשיאו היו כ-58,000 אסירים. בגטו היו גם הצגות, קונצרטים וספרייה גדולה. ילדים למדו בבית ספר ותיגעו בפעילויות ספורט. כ-15,000 ילדים חיו שם בשיא האוכלוסייה. בסוף המלחמה שרדו מהילדים כ-1,100 בקירוב.

הנאצים רצו להראות שטרזין נראה נורמלי. הם סידרו חנויות ובתים כדי להטעות את מבקרי הצלב האדום (הצלב האדום = ארגון שעוזר לאנשים בזמן מלחמה). הם גם צילמו סרט. הבמאי קורט גרון הואשם ונרצח אחרי כן.

מאותו מקום נשלחו אנשים למחנות אחרים. בסך הכל הגיעו לטרזין כ-160,000 יהודים. רבים מתו שם או נשלחו למחנות השמדה. ביום השחרור נשארו שם כ-19,000 אנשים.

כיום יש בעיירה כ-2,900 תושבים ואתר זיכרון. יש מוזיאון וארכיון ששומרים ספרים ותמונות מלפני המלחמה. ב-2009 נחתמה הצהרה בשם המקום כדי לדבר על השבת נכסים ונושאים של ניצולים.