טריטון (ירח)

טריטון, שנקרא גם נפטון I, הוא הירח הגדול של נפטון, כוכב הלכת השמיני. הוא התגלה על ידי ויליאם לאסל ב־10 באוקטובר 1846, 17 ימים אחרי גילוי נפטון. השם "טריטון" אושר ב־1949 על שם אל הים היווני.

טריטון הוא יוצא דופן כי הוא נע במסלול הפוך (זה אומר שהוא מקיף את נפטון בכיוון ההפוך לסיבוב כוכב הלכת). עובדה זו תומכת ברעיון שהוא נוצר במקום אחר ונלכד על ידי כבידת נפטון (כוח המשיכה של הכוכב).


המרחק הממוצע של טריטון מנפטון הוא כ־354,000 ק"מ. יום אחד על טריטון, כלומר סיבוב סביב צירו, נמשך כ־5.87 ימי ארץ. נטיית המסלול שלו היא כ־157.3 מעלות, והוא נע כמעט במעגל. בגלל תנועתו ההפוכה וכוחות הגאות של נפטון, טריטון נמשך אליו עוד ועוד. מעריכים כי בעוד כ־3.6 מיליארד שנה הוא יגיע לגבול רוש (המרחק שבו כוח המשיכה יכול לפרק גוף) ויתפורר.


הצפיפות של טריטון היא כ־2.05 גרם לסמ"ק, ולכן הוא מורכב משילוב של סלעים וכ־25% קרח מים. קוטרו כ־2,700 ק"מ. טמפרטורת פני השטח נמוכה מאוד, סביב −235 מעלות צלזיוס, ולכן מתאן, חנקן ופחמן דו־חמצני קפואים. רוב פני השטח עשויים קרח חנקני, מה שהופך אותו לגוף קפוא במיוחד.

האטמוספירה דלילה מאוד, עם לחץ של כ־0.01 מיליבר (לחץ נמוך מאוד לעומת כדור הארץ). גובהה נע בערך בין 5 ל־10 ק"מ והיא עשויה בעיקר מחנקן וכמות קטנה של מתאן. מהירות ההימלטות, כלומר המהירות שצריך להשיג כדי לברוח מהכוח המשיכה של טריטון, היא כ־1.45 ק"מ בשנייה. בוטאה גם נצפתה עליו פעילות מגנטית.

וויאג'ר 2 צילמה את טריטון ב־1989. התצלומים הראו קרום שמכיל סלעים, קרח מים וקרח מתאני, מישורים קפואים, הרים קרים ומכתשים. החללית גילתה גם גייזרים שפולטים חומר לגובה כ־8 ק"מ. החומר הזה כנראה חנקן נוזלי או תרכובות מתאן, וכנראה הם מופעלים על ידי חימום עונתי מהשמש. גייזרים אלה הופכים את טריטון לאחד מהגופים במערכת השמש שבהם יש פעילות וולקנית.


וויאג'ר 2 צילמה כ־40% מפני השטח ממרחק של כ־40,000 ק"מ. התמונה המתקבלת היא של גוף יחסית שטוח; שינויים בגובה אינם גדולים יותר מקילומטר אחד. מכתשי הפגיעה מרוכזים בעיקר בחצי הכדור המוביל. צפיפות המכתשים ועל מצב השטח מעידים שרוב פני השטח הם צעירים מבחינה גאולוגית, עם גיל המשוער של אזורים בין כ־6 ל־50 מיליון שנים.


מכיוון שמסלולו הפוך, מניחים שטריטון היה בעבר גוף עצמאי, ככל הנראה מאזור חגורת קויפר (אגם של גופים קפואים שמעבר לנפטון). בהמשך הוא נלכד בכבידת נפטון והפך ללווין שלו. הדמיון בינו לבין פלוטו ותנועת הירח נראיד תומכים בהשערה זו. כנראה שטריטון השפיע בעבר על נראיד והטיל אותו למסלולו הנוכחי.

טריטון הוא הירח הגדול של נפטון. נפטון הוא כוכב לכת רחוק.

הוא התגלה ב־10 באוקטובר 1846 על ידי ויליאם לאסל. השם "טריטון" נקבע ב־1949.

טריטון מסתובב מסביב לנפטון בכיוון ההפוך. זה אומר שהוא נע הפוך ביחס לנפטון. לכן חושבים שהוא נלכד על ידי כוח המשיכה של נפטון.


הוא רחוק מנפטון כ־354,000 ק"מ. יום של טריטון שווה כ־5.87 ימים של כדור הארץ. הוא מתקרב לנפטון לאט, ואומרים שבעתיד רחוק הוא עלול להתפרק בגלל כוח המשיכה.


קוטרו של טריטון כ־2,700 ק"מ. פני השטח קפואים מאוד, בערך −235 מעלות צלזיוס. רוב הקרקע היא קרח חנקני (חומר שאנו קוראים לו חנקן כשהוא קפוא).

יש לו אוויר דק מאוד, שגובהו מגיע ל־5, 10 ק"מ. אטמוספירה היא שכבת אוויר סביב גוף.

וויאג'ר 2 ביקר ב־1989 וצילם תמונות. הוא מצא גייזרים שמזריקים חומר לגובה כ־8 ק"מ. גייזרים אלה דומים לפורצי מים חמים על כדור הארץ, אבל פה הם מפליטים חנקן או מתאן קפוא.


התמונות הראו שטחים חלקים והרבה אזורים צעירים, עם מעט מכתשי פגיעה. המשמעות היא שהקרקע התחדשה לפני זמן יחסית קצר.