יאסר ערפאת

מוחמד יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-חוסייני, נודע בכינויו אבו עמאר, נולד ב-24 באוגוסט 1929. הוא הוביל את התנועה הפלסטינית במשך עשרות שנים. הוא היה יושב ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ונשיא הרשות הפלסטינית. הוא הנהיג מדיניות שכללה גם פעולות מזוינות נגד ישראל, אך גם פנה למשא ומתן פוליטי.


ערפאת נולד בקהיר ושאף חלק מילדותו בירושלים ועזה. אביו עבד במסחר. אמו נפטרה כשהיה קטן. בגיל 17 התחיל ללמוד הנדסה באוניברסיטת קהיר. את שם הכינוי "אבו עמאר" אימץ בשנות ה־50.


ב-1959 ייסד ערפאת את פת"ח (התנועה לשחרור פלסטין). פת"ח קראה להיאבק בישראל באמצעים מזוינים כדי להשיג מטרות לאומיות. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 ראה ערפאת בכיבוש הזדמנות לאחד את העם הפלסטיני ולהפעיל מאבק מאורגן.


ב-1969 נבחר ערפאת ליושב ראש הוועד הפועל של אש"ף (ארגון לשחרור פלסטין). תחת הנהגתו נקט הארגון בשילוב של לחימה פוליטית ופעולות צבאיות. רעיון ה"מאבק המזוין" הוצג כאמצעי להפוך את המצב הפוליטי ולדרבן מדינות ערב לפעול.


בשנות ה־60 וה־70 התמקמה פעילות הפת"ח בירדן ואז בלבנון. הירידות והעימותים עם המשטר הירדני הובילו לגלי אלימות ולגירוש הפלסטינים מירדן ב-1971. בלבנון הקים אש"ף בסיסי פעולה, אך גם היו עימותים עם קבוצות מקומיות. ב-1982, במלחמת לבנון, הוטל מצור על מפקדת אש"ף במערב ביירות, וערפאת פונى מתוכה לתוניס.


בתוניס הקים ערפאת את המטה שלו עד שנות ה־90. ב-1988 הכריז באלג'יריה על הקמת מדינה פלסטינית על בסיס החלטת החלוקה של האו"ם משנת 1947. ב-1988, 1993 יצא תהליך פוליטי שהוביל לשיחות חשאיות עם ישראל.


בשנת 1993 חתם ערפאת על הסכמי אוסלו עם ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. הסכמים אלה תיארו מסלול ביטחוני ופוליטי להעברת סמכויות לשלטון פלסטיני. עבור ההסכמים קיבל ערפאת את פרס נובל לשלום, יחד עם יצחק רבין ושמעון פרס. בהמשך הוקמה הרשות הפלסטינית, וערפאת נבחר לנשיאה בבחירות של 1996.


בשנות ה־2000 התפרצה האינתיפאדה השנייה, שהיא גל אלימות והתקוממות (אינתיפאדה = התקוממות). ישראל האשימה את ערפאת בתמיכה או בהסתה, והגבילה את פעילותו. במהלך חומת מגן נעצרה תנועתו והוא בודד במתחם המוקטעה ברמאללה. מידת אחריותו הישירה לפיגועים נחקרה ונויה במחלוקת.


בסוף 2004 מצבו הבריאותי של ערפאת הידרדר. ב-29 באוקטובר הועבר לפריז לטיפול. הוא מת ב-11 בנובמבר 2004 בצרפת. אחרי מותו עלו שאלות רבות לגבי סיבת המוות. דו"חות שונים הציעו הסברים סותרים: זיהום, הרעלה או מוות טבעי. ב-2013 דו"ח מצא ריכוז גבוה של פולוניום 210 בעצמותיו. דו"ח צרפתי אחר ופסקי דין רוסיים סירבו להסיק שפשע בוצע. הטענות כללו גם האשמות לפרקליטות ולדמויות פוליטיות בתוך ובמחוץ לפלסטינים.


ב-1990 נישא לערפאת סוהא טוויל, שהמרת דתה לנשואיה. לזוג נולדה בת, זהווה, ב-1995. ערפאת הוצג בעיתונות כאדם עשיר, ויש הערכות על נכסים כספיים רבים, כולל העברות כספים מחשבונות הרשות.


נפתח מוזיאון יאסר ערפאת ברמאללה ב-2016. נמל תעופה ובתי חולים נקראו על שמו. בו בזמן, דמותו עוררה ביקורת ותהיות לגבי אמינותו ומעשיו. פעולות והשקפותיו ממשיכות לעורר מחלוקת עד היום. בתקופת העימותים ב-2023, 2024 הושמדו אתרים ואנדרטאות לזכרו.

יאסר ערפאת נולד ב-1929. שמו המלא היה מוחמד יאסר ערפאת. קראו לו גם אבו עמאר. הוא היה מנהיג של הפלסטינים במשך הרבה שנים.


ילדותו עברה בקהיר ובאזורים אחרים. אמו מתה כשהיה קטן. הוא למד הנדסה באוניברסיטה.


בערך ב-1959 ייסד ערפאת את פת"ח. פת"ח היא תנועה פלסטינית. ב-1969 נבחר להיות ראש אש"ף. אש"ף הוא קיצור של "ארגון לשחרור פלסטין".


ערפאת עזב ונע בין מדינות. הוא עמד בראש ארגונו ממקומות כמו לבנון ותוניס. שם תכננו ופעלו פעולות מול ישראל. במלחמות ובעימותים רבים נפגעו אזרחים וחיילים.


בשנת 1993 חתם ערפאת על הסכמים עם ישראל שנקראו הסכמי אוסלו. על כך קיבל פרס נובל לשלום יחד עם מנהיגי ישראל.


ערפאת חזר לנהל את השטחים הפלסטיניים. בשנים הבאות היו פרקים של אלימות שקוראים להם האינתיפאדה. המצב היה קשה והרבה אנשים נפגעו.


ב-2004 חלה ערפאת ונסע לפריז לטיפול. ב-11 בנובמבר 2004 הוא מת. אחרי מותו בדקו אפשרות שהורעל. בדיקות שונות הציעו הסברים שונים. לא כולם הסכימו על סיבת המוות.


ב-1990 נישא לערפאת סוהא. להם יש בת בשם זהווה. יש מוזיאון ברמאללה לזכרו. גם מקומות וקווים נקראו על שמו. חלק מהאנשים זוכרים אותו בכבוד, וחלק מבקרים אותו.