יאשיהו

יאשיהו היה מלך יהודה, בנו של אמון וידידה בת עדיה. נמשח למלוכה בגיל שמונה, אחרי שאביו נרצח. תקופת שלטונו מוערכת בשנים 639, 609 לפנה"ס.

בת תקופתו היחלשותה של האימפריה האשורית אפשרה שינוי במאזן הכוחות באזור. מצרים התחזקה, ובבל מרדה באשור תחת נבופלאסר. שינויים אלה נתנו ליחידות כמו יהודה מרחב לתמרון פוליטי.

המקורות התנכיים מצביעים על התפשטות יהודה צפונית אל השומרון והגליל. גם ממצאים ארכאולוגיים, כמו מבצרי מגידו ושפלת יהודה, תומכים בכך. יחד עם זאת, חוקרים חלוקים אם יהודה אכן זכתה לעצמאות מלאה או שהייתה תלויה במצרים.

יאשיהו ביצע רפורמה דתית רחבה. הוא אסר פולחן פוליתאיסטי (פולחן לאלים רבים) וצרף את הפולחן אל בית המקדש בירושלים. פירק במזבחות ובבמות (אתרי פולחן מקומיים), שבר פסלים והוציא כלי פולחן זרים. לפי המסורת, הרפורמה החלה בשנה ה-18 למלכותו (622 לפנה"ס), ויש אזכור לשלב מוקדם יותר בשנה ה-12 (628 לפנה"ס).

במהלך עבודות בבית המקדש נמצא "ספר התורה" על ידי חלקיהו הכהן. השפן הסופר קרא את הספר לפני המלך. המלך שלח לשלוחי נבואה אל חולדה הנביאה, והיא ניבאה על קללות שיכולות לבוא עקב חטאי העם, אך אמרה שהעונש לא ייפול בעיניו של יאשיהו כי הוא חזר בתשובה. הספר נקרא ברבים, והעם כרת ברית חדשה עם ה' וחגג פסח גדול.

המסורת ראתה בספר שנמצא את חמשת חומשי התורה. בביקורת המקרא נהוג לזהות את הספר בעיקר עם ספר דברים (חלק מהתורה) או לראות בו טקסט שנכתב או נערך בתקופתו של יאשיהו. חוקרים דנים בשאלה אם ספר דברים נוצר כדי לתמוך ברפורמה ובמעמד בית המקדש.

בשנת 609 לפנה"ס יצא פרעה נכה השני מצרים לצפון. יאשיהו הגיע למגידו, מסיבות משתנות לפי המקורות, ונפצע בקרב שם. לפי ספר מלכים נהרג במגידו; לפי דברי הימים נפצע ומת שם בירושלים. לאחר מותו מלכו בניו יהואחז, יהויקים וצדקיהו.

על מות יאשיהו נזכרת קינה שמיוחסת לירמיהו. חז"ל זיהו קינה זו עם מגילת איכה, אך יש הבדלים ודעות שונות במחקר על מקור הקינות ועל שימורן.

בספרות התלמודית והמדרשית נידונות מעשיו של יאשיהו וגורלו. במחקר האקדמי מקובל לראות בספרים ההיסטוריים (יהושע, מלכים) חלק מן ההיסטוריה הדויטרונומיסטית, שנכתבה או נערכה בתקופה הקרובה לימי יאשיהו, ולכן המסורות עליו משולבות בהיסטוריוגרפיה זו.

יאשיהו היה מלך יהודה. הוא בנו של אמון. נושא המלוכה בגיל שמונה.

באותם ימים האימפריה האשורית נחלשה. מצרים ובבל התחזקו. זה נתן ליהודה יותר חופש לפעול.

המלכות של יאשיהו התפרשה צפונה אל השומרון והגליל.
ארכאולוגים מצאו מבצרים במגידו שמקושרים לתקופה זו.

יאשיהו עשה שינוי גדול בדת. הוא אסר לעבודת אלילים. זה אומר: לא לעבוד אלילים רבים. הוא סגר מקומות פולחן מקומיים והביא את הפולחן לבית המקדש בירושלים.

בבית המקדש נמצא ספר מיוחד. השופר קרא את הספר בפני המלך. המלך קיבל את המסרים שבו והעם התחייב לקיים אותם. אחרי כן חגגו פסח גדול.

בשנת 609 לפני הספירה היה קרב במגידו. יאשיהו נפצע בקרב ומת. אחריו מלכו בניו.

יש קינות ולחנים שנכתבו לזכרו, ואנשים זוכרים את מעשיו גם במסורת הרבנית ובספרים עתיקים.