יבלית

יבלית מצויה (Cynodon dactylon) הוא צמח עשבוני רב־שנתי, או גאופיט, צמח שמאחסן חלקים מתחת לאדמה. שייך למשפחת הדגניים. זהו המין הנפוץ ביותר מתוך כ־15 מיני יבלית.

תחום תפוצתו הטבעי משתרע באזורי אקלים ממוזג ותת‑טרופיים של העולם הישן, דרך דרום‑מזרח אסיה ואוקיאניה ועד אוסטרליה. המין התפשט מחוץ לתחום הטבעי ומצוי כיום גם באמריקה, כולל צפון אמריקה. בדרום אמריקה הצפונית מטפחים אותה כעשב מרעה וכמדשאה.

בישראל זהו המין היחיד מסוגו והוא נפוץ מאוד, מהחרמון ועד אילת. לצמח קני שורש (ריזומים), מסועפים, המעמיקים עד מטר ומעלה. קני השורש זוחלים מתחת לאדמה; מהמפרקים שלהם יוצאים שורשים כלפי מטה וניצנים כלפי מעלה. מהם צומחים עלים צרים וקצרים ותפרחות מאוצבעות (מבנה הפרחים).

יבלית מעדיפה אקלים חם. בחורף החלקים שמעל הקרקע נצרבים מהקור ומתייבשים. היא מתרבה גם בזרעים וגם בקני שורש, ולכן נחשבת לעשב שוטה, כלומר עשב פולש שקשה להכחידו. מכיוון שהיא גדלה גם בחול, שורשיה מייצבים קרקעות ומאפשרים צמיחה של צמחים נוספים בעקבותיה.

בכמה אזורים מטפחים את היבלית לשם דשא ולשם מרעה.

במשנה מוזכרת יבלית כצמח שמפיקים ממנו דבק להדבקת כלים. ייתכן שהצמח המשנאתי אינו זהה ליפולית המצויה, שכן לא מוכר דבק מהיבלית המצויה. לפי אפרים הראובני היבלית המשנאית מזוהה עם עירית גדולה, ששורשיה נותנים תרופה ולעתים דבק.

יבלית מצויה (Cynodon dactylon) היא עשב שחי שנים רבות. גאופיט זה אומר שהיא שומרת חלקים מתחת לאדמה.

היא נפוצה בהרבה מקומות בעולם. בצפון ובמקומות חמים היא גדלה בקלות.

ליבלית יש קנה שורש. קנה שורש הוא חלק שזוחל מתחת לאדמה. ממנו יוצאים שורשים ועלים. כך היא מתפשטת מהר.

בחורף החלקים שעל האדמה מתייבשים מקור. היא מתרבה בזרעים ובקנה שורש. בגלל זה קשה להוציא אותה מהקרקע.

במקומות מסוימים מגדלים אותה כעשב למדשאה וכעשב למרעה.

במשנה כתבו שאפשר להפיק דבק מהיבלית. אולי מדובר בצמח אחר, כי לא בטוח.