יהדות הודו כוללת כמה קהילות מרכזיות: בני ישראל, קוצ'ינים, בגדאדים ובני מנשה. כיום חיים בהודו כ־3,000 יהודים. כמחצית מהם במומבאי; בערים נוספות יש כ־1,500 בטהנה, כ־300 בפונה, ועשרות בקוצ'ין, קולקטה וניו דלהי. עד לפני כמה עשורים מנו יהודי הודו כ־30,000, ורבים היגרו לישראל, לבריטניה ולקנדה אחרי 1948.
מקצועות מסורתיים בתרומתם ליישובי הקהילה כללו תעשיית השמן (בני ישראל), תעשייה קלה ומסחר (הבגדאדים), וכן מסחר בתבלינים (קוצ'ינים). בתקופת המנדט הבריטי חלק מהקהילות שגשגו לימודית וכלכלית. לאורך ההיסטוריה לא נתגלו רדיפות רחבות מצד ההודים; הבחנה עיקרית בעיות הייתה תחת האינקוויזיציה הפורטוגזית.
קהילת מומבאי נתמכת בגופים כמו הג'וינט, הסוכנות היהודית, אורט וחב"ד, והבתים־כנסת שם עדיין פעילים. עם זאת בתי הספר הקהילתיים מצויים בירידה במספר התלמידים היהודיים; בשנת 2019 למדו שם פחות מעשרה תלמידים יהודים. תופעת ההתבוללות (השתלבות ושלבים של נישואין עם בני לא־העדה) מטרידה את מנהיגי הקהילה, בעיקר בגלל פיזור גאוגרפי ומיעוט צעירים המתחתנים.
בשטח הודו התקיימו קהילות נפרדות שהתפתחו בדרכים שונות:
- בני ישראל: ישבו בחוף הקונקאן במאהאראשטרה. הם מהקבוצות הגדולות והטוענים לשורשים קדומים בגליל, אך הראיות ההיסטוריות חלשות.
- יהדות קוצ'ין (מלברים ופארדסים): קהילה ותיקה באזור קוצ'ין שבקרלה. קיימת הפרדה היסטורית בין "הלבנים" (מהגרים מאוחר יותר) ל"שחורים" המקומיים.
- יהודי הפרדסים/מהגרים: יוצאי אירופה והמזרח התיכון שהגיעו אחרי המפגש עם הפורטוגזים.
- היהודים הבגדאדיים: מעיראק ומארצות ערב אחרות, שהגיעו בעיקר מאז סוף המאה ה־18. משפחות כמו ששון ועזרא בלטו בהגירה ובפעילות כלכלית וחברתית.
- קבוצות נוספות: בני מנשה בצפון־מזרח ו"בני אפרים" באנדרה פרדש, הטוענים לשורשים שבטיים בישראל העתיקה; מעמדם הממוסד שונה.
באזורים שונים נמצאו בתי קברות ומצבות עתיקות. לעתים מופיעות כתובות שמנציחות אגדות, כמו היעד שנטמן שם קבר של נוסעים מספינה שנטרפה ליד החוף. ממצאים כאלה מזכירים נוכחות יהודית עתיקה, אך קשה להפריד בין מסורת להיסטוריה מבוססת.
בני ישראל היו הקבוצה הגדולה ביותר באזור המאהאראשטרה. הם חיו בקהילות סגורות והתאפיינו במנהגים מקומיים לצד לימודי עברית ומראטהי. בתקופת השלטון הבריטי קמו בתי ספר וקהילות היגרו לערים גדולות. דמויות מקומיות אף כיהנו בתפקידים ציבוריים. עם עליית הציונות חלק גדול מהקהילה עלה לישראל, ומספרם בהודו הצטמצם מאלפים לעת עתה.
יהדות קוצ'ין היא עתיקה ונמצאת באזור נמל קוצ'ין. לפי מסורת חלק מהיהודים הגיעו בזמן שלמה המלך; הראיות ההיסטוריות מוקדמות מהמאה ה־10. הכיבוש הפורטוגלי הביא גלי הגירה אך גם רדיפות, בעוד השליטים המקומיים לעתים הגנו עליהם. רבים מהקהילה עלו לישראל, במיוחד בתחילת המאה העשרים. בתי הכנסת המפוארים נשמרו, וחלקם פתוחים כמוזיאונים.
מעמד הגעת יהודי עיראק החל בסוף המאה ה־18. משפחות בולטות כבשו מקומות כלכליים וחברתיים בקולקטה, מומבאי ופונה. בתחילה הם שמרו על בנפרדויות חברתיות ותשתיות עצמאיות, אך עם השנים נרשמה גם שיתוף פעולה וקרבה עם קהילות אחרות. רוב הקהילה עזבה את הודו עם העצמאות, ורבים מהם היגרו לבריטניה ולמקומות אחרים.
במדינות הודו חיו לאורך השנים כמה קבוצות של יהודים. היום חיים בהודו כ־3,000 יהודים. רובם במומבאי. אחרים בפונה, בטהנה ובקוצ'ין.
הקהילות העיקריות הן: בני ישראל, יהודי קוצ'ין והיהודים הבגדאדים. בני ישראל גרו לאורך חוף הקונקאן. קוצ'ין היא קהילה ותיקה בדרום הודו. הבגדאדים הגיעו מעיראק וממקומות בסביבה.
רבים מעזבו את הודו אחרי הקמת מדינת ישראל ומצאו בתי חדשים שם. ההודים בדרך כלל קיבלו את היהודים בשלום. ישנם בתי כנסת ישנים ובתי קברות שמראים שהיו שם יהודים כבר מזמן. יש גם אגדות, למשל על ספינה שנטרפה ונקברו אנשים אצל החוף.
חיים היום קשים קצת בקהילות קטנות. יש מעט ילדים יהודים בבתי הספר הקהילתיים. אנשים דואגים שהצעירים יסתובבו ויתחתנו עם מי שאינם יהודים. חלק מהקהילות שומרים על בתי הכנסת והזיכרון שלהם, וחלק עלו למדינות אחרות.
תגובות גולשים