יהודה ליב בן-זאב (18.8.1764, 17.2.1811) היה בלשן, חוקר ויוצר עברי בדור הראשון של תנועת ההשכלה היהודית, המכונה המשכילים (אנשים שקידמו חינוך ומחשבה מודרניים בתוך החברה היהודית).
נולד בללוב שבפולין וגדל בחינוך תורני מקובל (כלומר לימוד תורה ותלמוד). בגיל שלוש־עשרה נשא לאישה את רייזל ועבר לגור בבית חותנו בקרקוב לשלוש שנים. שם, בנסיבות סודיות, התחיל ללמוד נ"ך (ספרי המקרא מחוץ לתורה), דקדוק עברי ומדע, למרות התנגדות אשתו וחותנו.
בשנת 1780, כשחלה הידרדרות במצב הכלכלי של משפחתו, החל ללמד ילדים בערים ובקראים הסמוכים לקרקוב. ב־1787 עבר לברלין, שנה אחרי פטירת משה מנדלסון, והצטרף לחוגי המשכילים שם. פרסם מאמרים ושירים בכתב העת המשכילי "המאסף" כדי להראות שעברית, ובמיוחד העברית המקראית, יכולה להתאים לכל צרכי הידע והביטוי.
כתב גם את ה"שיר עגבים", שיר בוטה לבוגרים בלבד שלא הודפס רשמית עד המאה ה־20, אך הועבר בכתב יד. חתם בתחילה כ־יל"ק (יהודה ליב קראקא) ואחר כך אימץ את שם העט "בן־זאב".
לאחר כשלוש שנים בברלין שב לקרקוב, אך נרדף על ידי חלק מהיהודים הדתיים שקראו לו אפיקורס (מישהו שסותר את עקרונות הדת). עבר לברסלאו, שהה שם כעשר שנים ועבד בבית דפוס והדפיס כמה מספריו. חזר לקרקוב והתגרש מאשתו (הייתה לו ממנה בת אחת). ב־1799 עבר לוינה ועבד כמגיה ועורך בבתי דפוס שונים בין השנים 1799 ל־1811. הוא נפטר בכ"ג בשבט ה'תקע"א, 17 בפברואר 1811, בגיל 47.
החשיבות שלו נגעה לפיתוח הספרות וההשכלה העברית. בעיני שומרי המסורת של המאה ה־19 הוא הפך לאברה טיפוס של המשכיל שנחשב כפורש או כופר, וקיבל שמות גנאי וסיפורים על מותו המייסר.
יהודה ליב בן-זאב (1764, 1811) היה כותב וחוקר עברית. הוא חי בפולין ובמידה מאוחרת גם בגרמניה ואוסטריה.
נולד בעיירה ללוב בפולין. בילדותו למד תורה ותלמוד (ספרים דתיים יהודיים). בגיל 13 התחתן ועבר לקרקוב לגור אצל החותן. שם למד בסתר גם ספרי מקרא (החלקים שבמקרא שהם לא התורה), דקדוק עברי ומדע.
כשהמשפחה התקשתה כלכלית, החל ללמד ילדים. ב־1787 עבר לברלין והצטרף לקבוצה שנקראה המשכילים (אנשים שרצו גם ללמוד דברים חדשים). פרסם שירים ומאמרים בעיתון בשם "המאסף".
כתב גם שיר בוגר מאוד, שלא הודפס עד אחרי שנים רבות, והועבר בכתב יד בין אנשים. השתמש בשמות עט שונים, ובסוף נקרא בן־זאב.
חזר לקרקוב ולא תמיד התקבל שם. חלק מהאנשים קראו לו אפיקורס (מישהו שלא מסכים עם הדת שלהם). עבר לברסלאו ועבד בבית דפוס, חזר לקרקוב והתגרש. ב־1799 עבר לוינה ועבד שם בעיתונות ובבדיקת דפוס עד מותו בגיל 47.
פרסם שירים ומאמרים ב"המאסף" ובמקומות אחרים.
תגובות גולשים