יהודה מאיר אברמוביץ

יהודה מאיר אברמוביץ (24 ביולי 1914, לודז', 20 באפריל 2007) כיהן יושב ראש הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל מ-1980 עד 2007. הוא היה גם המזכיר הכללי של אגודת ישראל בארץ בזמן הקמת המדינה וחבר כנסת בכנסות השביעית, השמינית והתשיעית.

נולד בפולין, התייתם בגיל צעיר וגדל אצל דודו. הרב מאיר שפירא מלובלין הבחין בכשרונותיו, לקח אותו לישיבת חכמי לובלין שם הוסמך לרב. ב-תרצ"ה נישא לחנה, ובשנת 1935 עלה לארץ ישראל.

בתקופה הראשונה בארץ לימד גמרא במשך חמש שנים. גמרא היא החלק המשמעותי בתלמוד, שבו לומדים דיונים הלכתיים. ב-1940 מונה למזכיר הכללי של אגודת ישראל בארץ; "מזכיר כללי" הוא התפקיד המנהלי הבכיר בארגון.

היה נציג בכיר של אגודת ישראל בהכרזת העצמאות, כיוון שמנהיג המפלגה היה בארצות הברית. בזמן מלחמת העצמאות כיהן בוועדה דתית שליד משרד הביטחון. ב-1948 נבחר למועצת הדת של תל אביב והיה סגן יושב הראש.

משנת 1950 היה חבר מועצת העיר תל אביב. ב-1955 סייע לקבוע מי יהיה ראש העיר, ובחר בחיים לבנון. מאוחר יותר שימש סגן ראש העיר עד 1971.

בבחירות 1951 הוצב במקום החמישי ברשימה ולא נכנס לכנסת, כי הרשימה קיבלה רק שלושה מנדטים. הוא נכנס לכנסת באוגוסט 1971, לאחר פטירת הרב יצחק מאיר לוין. בכנסת ייצג את חסידות גור, ושימש גם כסגן יושב ראש הכנסת.

הגיש שבע הצעות חוק פרטיות. בהן: חוק חובת חגירת חגורות בטיחות, וחוק המחייב ארגון חופים נפרדים.

ב-1980 נבחר ליושב ראש הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל וכיהן בתפקיד עד פטירתו. כל חייו קידם את לימוד הדף היומי בגמרא. הדף היומי הוא תוכנית יומית ללמוד עמוד אחד בתלמוד.

נפטר ב-2007 ונקבר בהר המנוחות, לצד קבר רבו, שעצמותיו העלה לארץ.

אשתו חנה בת ישראל זאב וידסלבסקי. בנו הרב צבי יצחק אברמוביץ כיהן כרב בחצור הגלילית וכתב ספרים, ונפטר. בנו של צבי, הרב גבריאל מנחם, ממשיך לכהן כרבה של הקהילה. בנו אברהם חנוך ערך ספר על חייו ופעולותיו של אביו ונפטר.

סדרת "חזון ומעש באגודת ישראל" אוספת מאמרים, מכתבים ונאומים שלו לאורך שנות פעילותו באגודה.

יהודה מאיר אברמוביץ נולד ב-1914 בלודז'. נפטר ב-2007 ונקבר בהר המנוחות.

כשהיה ילד הוא איבד את הוריו וגדל אצל דודו. רב חשוב, הרב מאיר שפירא, לקח אותו לישיבה. שם הוא למד והוסמך להיות רב. ב-1935 עלה לארץ ישראל ונשא אישה בשם חנה.

עבד כמורה לגמרא חמש שנים. גמרא היא ספר גדול של חוקי דת ודיונים.

בשנים הראשונות למד לעבוד בפוליטיקה הדתית. ב-1940 מונה למזכיר הכללי של אגודת ישראל. הוא היה נציג חשוב של הארגון בהכרזת העצמאות.

הוא עבד גם בעיריית תל אביב. במשך שנים היה סגן ראש העיר. מאוחר יותר נכנס לכנסת, שהוא בית הנבחרים של המדינה.

הגיש כמה חוקים, למשל חוק לחגורות בטיחות וחוקים הקשורים לחופים נפרדים.

ב-1980 הפך ליושב ראש הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל. הוא עבד עד למותו. אהב מאוד את רעיון הדף היומי, ללמוד כל יום עמוד אחד בתלמוד.

אשתו חנה. בנו צבי יצחק היה רב וכתב ספרים. נכדו גבריאל מנחם גם הוא רב.

יש סדרת ספרים שאוספת מאמרים ונאומים שלו.