יהודה עמיטל

הרב יהודה עמיטל (נולד יהודה קליין, 31.10.1924, 9.7.2010) היה מייסד וראש ישיבת הר עציון, הוגה דעות ומעורב בפוליטיקה הישראלית.
נולד בגרוסווארדיין ברומניה. למד בישיבה מקומית. בתקופת מלחמת העולם הוחזק במחנה עבודה כפייה כחצי שנה; שוחרר באוקטובר 1944. עלה לארץ בנובמבר 1944 והגיע לירושלים.
למד בישיבת חברון ובהמשך בישיבת קלצק. נשא לאישה את מרים, בתו של ראש הישיבה רבי צבי יהודה מלצר. הוסמך לרבנות.
ב־1948 התגייס לצה"ל ולחם בלטרון ובגליל. לאחר המלחמה שימש ברבנות ברשויות המקומיות ובהוראה בישיבת הדרום. הוא הגה את רעיון ישיבות ההסדר, ישיבות שמשלבות לימוד תורה ושירות צבאי.

לאחר מלחמת ששת הימים נדרש לעמוד בראש ישיבה בגוש עציון. הקים את ישיבת כפר עציון, שמהר עברה לאלון שבות ולימים נקראה ישיבת הר עציון.
הזמין את הרב אהרן ליכטנשטיין להיות שותפו בראשות. תחת הנהגתם בלטה פתיחות רעיונית: תלמידים בעלי גישות שונות יכלו ללמוד יחד.
עמד מאחורי הקמת מכללה קרובה לישיבה, ואפשר לימודי תנ"ך בגישה מחקרית, גישה שלא תמיד התקבלה בציבור הדתי.

בשנות ה־80 דיבר על קושי ערכי בין קדושת החיים לקדושת הארץ, וטען שלעתים יש להעדיף את החיים.
ב־1988 היה בין מייסדי תנועת מימד, שהציעה עמדות מדיניות דתיות-חילוניות. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
אחרי רצח יצחק רבין ב־1995 מונה לשר בלי תיק בממשלת שמעון פרס, במטרה לגשר על המתחים בין דתיים וחילוניים. גם שימש בוועדות מטעם הממשלה על גיור ויחסי ישראל והתפוצות.
בהמשך הצטרף במידה מסוימת למהלכים פוליטיים אחרים, אך פעילותו המפלגתית נחלשה.

כשהתקרב לגיל 80 ארגן תהליך חילוף מנהיגות בישיבה. פרש מסוף 2008 בעקבות הידרדרות בריאותית.
נפטר ב־9.7.2010 ונקבר בהר המנוחות. בין המספידים היו נשיא המדינה וראשי ממשלה. מספר מוסדות נקראו על שמו.

ראה בשואה אירוע שיש לשלב את זכרו בכל מחשבה דתית אחרי מלחמת העולם.

עקרון מרכזי בעמדתו הוא משל "התינוק הבוכה": הלימוד הדתי לא פטור מהכרח לעזור לאחרים. מי שלומד תורה ומתעלם מצרכי הזולת פוגע במהותו של הלימוד.

בספרו "והארץ נתן לבני אדם" הדגיש את חשיבות המוסר הטבעי, תחושת המוסר שכל אדם מרגיש באופן טבעי.
לדעתו, התורה מוסיפה ומעדנת את אותו מוסר, אך לא מחליפה אותו. הוא קידם קבלת החלטה אישית אחראית, גם בתוך המסגרת ההלכתית.

במהלך ולאחר מלחמת יום הכיפורים התמודד עם משבר אמונה ופרסם שיחות בנושא. בתחילה נטה לעמדות של גוש אמונים; אחר כך התרחק מהגישה המשיחית־קיצונית ונדבן לגישות מתונות יותר.
העדיף להציב את עם ישראל לפני אידאולוגיה של כיבוש אדמה, והתנגד למדיניות שעלולה לגרור מלחמות ולחילול השם.

התנגד להחמרות אישיות שאינן תואמות יכולת האדם. דגל בשיקול רוחני ובצניעות הלכתית מול עצמיות יתר.

(נקודות על תלמידיו ונכסים רוחניים שנוצרו בביתו של תורה.)

ביבליוגרפיה של כתביו עד 1994 פורסמה בעיתון בוגרי הישיבה.

יהודה עמיטל נולד ב־1924 ברומניה בשם יהודה קליין. משפחתו הייתה יהודית.
בימי מלחמת העולם היה במחנה עבודה, מקום שבו אנשים הוכרחו לעבוד. הוא שוחרר ב־1944.
עלה לארץ ישראל בנובמבר 1944 והגיע לירושלים. למד בישיבה, בית ספר ללימוד תורה.
נישא למרים והוסמך להיות רב.
ב־1948 לחם במלחמת העצמאות. אחרי המלחמה לימד והיה מנהל בלימודי תורה.

הקים עם אחרים את ישיבת הר עציון בגוש עציון. ישיבה זו נודעה בפתיחות רעיונית.
הזמין את הרב אהרן ליכטנשטיין לעזור לו להנהיג את הישיבה.

היה בעמדות שקראו לפעמים לוותר על שטחים כדי להגיע לשלום.
הקים תנועה בשם מימד, והיא לא נכנסה לכנסת. אחר כך שימש כשר בלי תיק, שר בלי משרד, כדי לעזור להרגיע מחלוקות בחברה.

עלה בקשיים בריאותיים ופרש מסוף 2008. נפטר ב־9.7.2010. נקבר בהר המנוחות.
יש בתי ספר שקראו על שמו.

חשוב לו שזוכרים את השואה, האירוע שבו נרצחו הרבה יהודים במלחמת העולם.

היה לו משל בשם "התינוק הבוכה". המסר: לא מספיק ללמוד לבד. צריך לשים לב ולעזור לאנשים סביבך.

האמין שאדם צריך לפעול לפי ליבו הטוב. התורה עוזרת להיות אדם טוב יותר.
רצה שאנשים יקבלו החלטות בעצמם, בתוך כללי ההלכה.

התנגד לרעיונות קיצוניים שלא מתחשבים בזולת.

אמר שלא כדאי להקשות על עצמך יותר מדי אם זה קשה לך.

כתב ספרים והרבה מאלה פורסמו. יש גם ספר זיכרון שנכתב לזכרו.