יהודה ליאון פוליקר נולד ב-25 בדצמבר 1950 במשפחה של ניצולי שואה יוצאי סלוניקי שביוון. בשם ילדותו נקרא ליאונידס פוליקריס. בביתם קריית חיים המשפחה האזינה גם לתחנות ביוון וקפריסין, ומשם הגיעו השירים שהשפיעו עליו.
בנעוריו למד מקצוע ספרות ופתח מספרה, אך גם תר אחר המוזיקה. בגיל צעיר הצטיין כנגן וגיטרה ושימש כסולן (זמר-מוביל) בלהקות שונות. בתחילת שנות ה-80 פרץ לתודעה כמנהיג וסולן להקת הרוק בנזין. הלהקה הוציאה שני אלבומים מצליחים וגרמה לפוליקר לזכות לקהל גדול.
לאחר פירוק בנזין בראשית שנות ה-80, החל פוליקר קריירת סולו מגוונת. ב-1985 הוציא את אלבומו הראשון כזמר סולו, "עיניים שלי", שהציג מוזיקה יוונית עממית. בוזוקי (כלי מיתר יווני) וכלים נוספים הציגו את הקשר שלו למוזיקה היוונית. האלבום נמכר בהצלחה והביא את המוזיקה היוונית לציבור הישראלי.
במהלך שנות ה-80 פעל רבות גם כהלחין ומפיק עבור אמנים אחרים. ב-1988 הוציא את האלבום "אפר ואבק". האלבום עוסק ברגש של בני הדור השני לשואה, כלומר ילדים של ניצולים, ומספר על זיכרון וטראומה משפחתית. האלבום זכה להכרה נרחבת ונחשב לאחד מאלבומי המופת במוזיקה הישראלית.
בתחילת שנות ה-90 הוציא פוליקר את האלבום "פחות אבל כואב", שהפך לאלבומו המסחרי המצליח ביותר. שירים ממנו הפכו לחלק מהרפרטואר המוכר שלו. בהמשך הוציא אלבום אינסטרומנטלי, "לעיניך הכחולות", שהוקדש בין היתר לזכר בן משפחה שנפטר.
במהלך העשור כתב והלחין גם עבור זמרים אחרים והמשיך להתנסות בסגנונות שונים, משילוב רוק ועד מוזיקה ים-תיכונית ויוונית.
ב-2001 יצא האלבום "איך קוראים לאהבה שלי", עם שירים שהתייחסו גם למצב החברתי בישראל. השיר "איך קוראים לאהבה שלי" זכה בפרס שיר השנה של אקו"ם. בשנים שאחר כך המשיך להוציא אלבומים, לאסוף להיטים ולהפיק מוזיקה לאמנים אחרים.
ב-2007 הוציא אלבום ביוונית עם המשורר היווני מנוליס רסוליס. ב-2010 הוציא את האלבום "אהבה על תנאי"; סינגלים ממנו הגיעו להצלחה והאלבום הגיע למעמד זהב.
פוליקר הוציא אלבומים חדשים, ביניהם "כל דבר מזכיר לי" (2011) שכולו חלקית תרגומים מיוונית. על פעילותו קיבל פרסים והוקרות, ביניהם פרס מפעל חיים של אקו"ם ופרסים מוזיקליים אחרים. ב-2014 הוציא את "מוזיאון החלומות" וזכה להוקרה מיוון על קירוב התרבויות.
בשנים האחרונות ממשיך להופיע, להקליט סינגלים ולהנחות מופעים שמחברים בין שירים יווניים לבין המוזיקה הישראלית.
פוליקר גם מצייר. תחילה צייר בסגנון מופשט, ובהמשך התמקד בציורי פנים מינימליסטיים. תערוכה של עבודותיו הוצגה ב-2007.
שיריו נוגעים בנושאים חברתיים כמו זיכרון השואה, ניכור עירוני ושכול. פוליקר מעורב בהופעות תרומה ופעילויות ציבוריות, ותמך בארגונים חברתיים שונים. הוא הופיע בעצרות זיכרון ומחאות ציבוריות, והשתתף באירועים למען זכויות אדם וארגונים חברתיים.
פוליקר מנגן במספר רב של כלים, מלחין, כותב שירים ועוסק באמנות חזותית. ב-2010 דיבר על נטייתו המינית בסרט תיעודי, והסביר כי יצא מהארון בפני משפחתו בגיל 27. בשנת 2019 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות של ישראל. ב-יוני 2025 הוענק לו דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
בעשור הראשון של המאה ה-21 חשף פוליקר דברים אישיים יותר. בסרט על חייו דיבר על מערכת היחסים שלו עם גברים, ועל התהליך שהוביל אותו לומר זאת בפני משפחתו. הוא הדגיש כי העדיף לא להכריז זאת בצהלה, אלא לתת לשירים ולחיים לדבר בעד עצמם.
פוליקר הוציא עשרות תקליטים וסינגלים לאורך הקריירה, ביניהם עבודות עם "בנזין" ואלבומי סולו חשובים כמו "עיניים שלי", "אפר ואבק" ו"פחות אבל כואב". הוא גם הלחין שירים לאמנים רבים אחרים.
יהודה פוליקר נולד ב-25 בדצמבר 1950. הוריו ניצולי שואה באו מסלוניקי שביוון. בבית שמעו מוזיקה יוונית.
הוא למד מקצוע וגם ניגן בגיטרה. בשנות ה-80 היה הסולן של להקת "בנזין". אחרי זה החל לשיר לבד ולהוציא אלבומים.
פוליקר שר ומלחין שירים בסגנונות שונים. הוא שילב רוק, פופ ומוזיקה יוונית. הוא מנגן בכלים רבים, למשל בוזוקי (כלי מיתר יווני) וגיטרה.
ב-1985 יצא אלבומו הראשון כסולו "עיניים שלי". ב-1988 הוציא את האלבום "אפר ואבק". שירים אלה מדברים הרבה על משפחה וזיכרונות.
פוליקר גם מצייר. תערוכה של ציוריו הוצגה ב-2007.
הוא מופיע לעיתים בהופעות שהמטרתן עזרה לקהילה.
בשנים האחרונות דיבר על זהותו המינית בסרט תיעודי. ב-2019 הדליק משואה ביום העצמאות. הוא ממשיך לשיר, להלחין ולצייר עד היום.
תגובות גולשים