יהודי גרמניה הנאצית

יהודי גרמניה הנאצית עוסק בגורל יהודי גרמניה בין 1933 ל-1945. המדיניות הנאצית נגדה הייתה הדרגתית אך קשה, וחלק מהחוקרים רואים בה תוכנית מכוונת. עם עליית הנאצים בינואר 1933 הורע מצב היהודים באופן מערכתי. רבים נמלטו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה לארצות הברית, דרום אמריקה, ארץ ישראל ובריטניה, אך גלי ההגירה נדחו או הוגבלו על ידי מדינות רבות.

בשנות ה־20 חיו בגרמניה כ־500,000 יהודים שהשתלבו בחברה. עם עליית הנאצים הם הפכו למטרה תעמולתית. ההאשמות כי יהודים שולטים בעולם חיזקו את האנטישמיות ויצרו קרקע לפעולות נגדם.

ב־1 באפריל 1933 התקיים יום החרם: אנשי האס־אה (SA, ארגון החולצות החומות) הפגינו מול חנויות יהודיות, הרסו רכוש והפיצו תעמולה אנטישמית. זהו צעד משמעותי ראשון בנטישה המשפטית והחברתית של יהודים מהחיים הציבוריים בגרמניה.

ב־1933 הועבר חוק לשיקום שירות המדינה; אלפי יהודים פוטרו ממשרות ממשלתיות וחינוך. ב־10 במאי 1933 נערכה שריפת ספרים בברלין, ונאסר שימוש ביצירות של סופרים ומדענים יהודים. השלטון הקים מחלקת תרבות שאסרה על השתתפות יהודים בפעילות תרבותית.

ב־14 ביולי 1933 חוק שלילת האזרחות אפשר לנטול אזרחות מאזרחים שאוזרחו בתקופת ויימאר. הדבר פגע בכ־150,000 יהודים ממוצא מזרח־אירופי.

ב־15 בספטמבר 1935 נחקקו חוקי נירנברג. הם שללו אזרחות מהיהודים והגדירו חוקים לשימור "טהרת הגזע הארי". חוקים אלה איפשרו החרמת רכוש, פיטורים, איסורים חברתיים ונישולי תערובת.

תהליך "האריזציה" כלל הפקעה של בתי־עסק יהודיים, שלילת רישיונות והכרחת היהודים למכור את רכושם במחירים מגוחכים. עד סוף 1938 נגזל מרבית רכושם.

ב־9, 10 בנובמבר 1938 נערך פוגרום רחב־היקף: הושחתו בתי־כנסת, נפגעו חנויות ואלפי יהודים הוכהו. רבים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז. האירוע כונה "ליל הבדולח" על שם שברי הזכוכיות.

מאז 1933 ועד פרוץ המלחמה עזבו כ־282,000 יהודים מגרמניה ועוד כ־117,000 מאוסטריה; בסך הכל כ־400,000 פליטים משטחי גרמניה האוחדים (כולל אוסטריה). מגבלות קבלה של מדינות אחרות הקשו על ההגירה.

יהודים הגיבו בדרכים שונות: רבים החליטו להגר, אחרים קיוו שהמצב יחלוף. הוקמו ארגונים כמו "הנציגות הארצית" שסייעו בתיאום הגירה.

הקשיים כללו התנגדות פנימית (אחיזת פוליטית ורגשית במולדת), איסורים לקחת את רכושם, ומכסי הגירה מחמירים במדינות יעד. הבריטים למשל אפשרו כניסה מוגבלת לארץ ישראל. הימלטות לא חוקית התרחשה, כולל העפלה בים.

הוועידה באוויאן ב־1938 לא פתרה את בעיית הפליטים. רבות ממדינות אירופה והמעצמות סירבו לפתוח גבולות מעבר למכסות הקיימות. מקרים כמו אוניית "סנט לואיס" המחזירה פליטים לא הותירו חלופות רבות.

ליל הבדולח זעזע דעת קהל עולמית. בריטניה פתחה את שעריה עבור 10,000 ילדים יהודים במבצע קינדרטרנספורט. מדינות נוספות הקלו במקצת על כניסת ילדים ופליטים, אך גבולות רבות נשמרו סגורים.

עם פרוץ המלחמה נותרו כ־225,000 יהודים בגרמניה. שערי ההגירה נסגרו. החל משנת 1941 התחילו גירושים לגטאות במזרח ובמחנות השמדה, לפי החלטות ועידת ואנזה (1942) שהגבילה את גורלם של יהודי אירופה. רבים הושמדו במסגרת "הפתרון הסופי" (מדיניות השמדה סיסטמטית). יהודים נשואים ל"ארים" או למחצה, חולים או מועסקים מסוימים זכו לחריגים מסוימים והצילו חלק מהם. מספר קטן ניצל בזכות חסידי אומות העולם, מחתרות וזהות בדויה. ב־19 במאי 1943 הוכרזה גרמניה "יודנריין", נטולת יהודים, לפי התעמולה הנאצית. לאחר המלחמה נותרו בגרמניה מעט מאוד שורדים.

בגרמניה בשנים 1933, 1945 נאצים (קבוצה ששלטה בגרמניה) פגעו ביהודים. הם החלו לצרף חוקים ואירועים שמנעו מיהודים חיים רגילים.

לפני 1933 חיו בגרמניה אלפי יהודים שהשתלבו בחברה. כשהנאצים עלו לשלטון הם הפיצו שקרים ושנאה כלפי יהודים.

ב־1 באפריל 1933 פרצו אנשי האס־אה (ארגון אלים) לחנויות יהודיות. הם מנעו מאנשים לקנות שם והיכו אנשים.

בשנת 1933 פוטרו רבים מעבודתם. ב־10 במאי שרפו ספרים של סופרים יהודים. יהודים נאסרו מעיסוקים בחינוך וברפואה.

חוקים שללו אזרחות מיהודים. ב־1935 חוקי נירנברג חיסלו זכויות נוספות ואסרו על נישואי תערובת.

הנאצים לקחו עסקים ורכוש של יהודים. הם מכרו את הרכוש במחירים נמוכים.

בלילה זה הושחתו חנויות ובתי־כנסת. רבים נעצרו ונפגעו. האירוע נקרא על שם שברי הזכוכיות.

לפני המלחמה עזבו כ־400,000 יהודים משטחים שהיו בשליטת גרמניה. מדינות רבות לא רצו לקבל את כולם.

קשה לעזוב כי לא נתנו לקחת כסף ורכוש. מדינות קיבלו רק מספרים מוגבלים של אנשים.

ועידות בין מדינות לא הצליחו למצוא פתרון גדול. אונייה בשם "סנט לואיס" נאלצה לחזור לאירופה.

בריטניה קיבלה כ־10,000 ילדים יהודים במבצע שנקרא קינדרטרנספורט. מדינות אחרות קיבלו גם הן פליטים במידה מוגבלת.

עם פרוץ המלחמה רוב היהודים לא יכלו לברוח. הנאצים התחילו לשלוח יהודים לגטאות (מקומות ריכוז) ולמחנות השמדה. רבים נרצחו, אך חלק קטן ניצל בעזרת אנשים שסייעו או בהתחזות לזהות לא־יהודית. אחרי המלחמה נשארו בגרמניה רק מעט יהודים ששרדו.