יוסף בודקו

יוסף הכהן בּוּדְקוֹ (בודקאָ) נולד בפלונסק שבפולין ב-27 באוגוסט 1888 ונפטר בירושלים ב-16 ביולי 1940. היה צייר וגרפיקאי יהודי, ומנהל בית הספר לאמנות "בצלאל החדש" מאז פתיחת המוסד בשנת 1935 ועד מותו.


כשהיה נער למד בחדר ובישיבות, ואז עזב לווילנה בגיל שבע-עשרה כדי ללמוד בבית הספר לציור המקומי. אחרי חמש שנות לימוד עבר לברלין, ושם החל ב-1912 ללמוד אצל הצייר והגרפיקאי הרמן שטרוק. בברלין בחר להתמקד בחיתוכי עץ ובתחריטים. חיתוכי עץ הם עבודות שבהן חורצים דוגמה בעץ ומדפיסים אותה; תחריטים הם הדפסים הנעשים בעיבוד מתכת או עץ.

יצירותיו מתארות בעיקר את חיי היהודים בגולה: חגים, שגרה בעיירה, סיפורים תנ"כיים ומסורות. חלק מעבודותיו הם גם איורים ספרותיים ועיטורים לטקסטים עבריים. בין תרומותיו הבולטות: איורים להגדה של פסח (1916, 1917), חיתוכי עץ על נושאים תנ"כיים (1920) ועיטורים לכתבי ביאליק ועגנון. הוא גם יצר את "כתב בודקו", סגנון אותיות לעיצוב.

חלק מחיתוכי העץ הידועים שלו הם "חזון העצמות היבשות" (1920) ו"מעיינים בגמרא" (1923). יצירותיו זכו להכרה רחבה בקהילות יהודיות.

ב-10 ביולי 1933 עלה לארץ ישראל באונייה "מרטה-וושינגטון". ב-1935, עם פתיחת "בצלאל החדש" בירושלים, מונה למנהל המוסד ושימש בתפקיד עד לפטירתו ביולי 1940. נקבר בהר הזיתים. כחודש לאחר מותו הוצגה בבית הנכות בצלאל תערוכה מקיפה של 239 מיצירותיו, שאצר מרדכי נרקיס; התערוכה נדדה גם למוזיאון תל אביב לאמנות באוקטובר 1940.


- איורים להגדה של פסח, 1917 (אלו עשר המכות)
- "המתמיד", חיתוך עץ, 1921
- "ירמיהו", תחריט יבש, 1921
- מסגד עומר, חיתוך עץ, 1936
- הדלקת נרות שבת

יוסף בודקו נולד בפולין ב-1888 ונפטר בירושלים ב-1940. הוא היה צייר ואמן שעבד בהדפסים ובחיתוכי עץ. חיתוכי עץ זה חותבים תמונה על גוש עץ ומדפיסים אותה.


כשהיה נער עבר לווילנה ללמוד ציור. אחר כך למד בברלין. שם התחיל לעשות הדפסים וחיתוכי עץ. הוא אייר ספרים ועשה ציורים על סיפורים מהתנ"ך ומהחיים של קהילות יהודיות.

בשנת 1933 עלה לארץ. בשנת 1935 היה המנהל של בית הספר לאמנות "בצלאל החדש" בירושלים. הוא נשאר שם עד מותו. נקבר בהר הזיתים.

אחרי מותו הוצגה תערוכה גדולה של יצירותיו בצלאל ובהמשך בתל אביב.


- איורים להגדה של פסח (1917)
- חיתוך עץ "המתמיד" (1921)
- חיתוך עץ "מסגד עומר" (1936)