יורשות רומא

אחרי נפילת האימפריה הרומית קמו ישויות רבות שראו עצמן ממשיכות דרכה של רומא. הן שאפו לשמר סמכות, תרבות וסמלים רומיים.

האימפריה הביזנטית התקיימה בין 395 ל-1453. היא השתרעה על חלקים מאסיה הקטנה, הבלקן, ארץ ישראל, צפון אפריקה ולעתים איטליה. הביזנטיון נולדה כחלק המזרחי של האימפריה תחת רפורמות הדיקטטורה של דיוקלטיאנוס (טטררכיה, שליטה משותפת של כמה שליטים). האימפריה שרדה למעלה מאלף שנים בזכות שלטון קיסרי חזק, הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית (הזרם המזרחי בנצרות), תרבות יוונית-רומית ומסורת צבאית ומדינית רומית.

לאחר נפילת ביזנטיון ב-1453 תבע איוון השלישי של מוסקבה מעמד כמגן הכנסייה האורתודוקסית. נישואיו לאחיינית קונסטנטינוס האחד־עשר חיזקו את הטענות שמוסקבה היא יורשת ביזנטיון. שליטי מוסקבה כינו את עירם "רומא השלישית". סמל העיט הדו-ראשי התקבל מרעיונות ביזנטיים, ובמאוחר יותר שושלת רומנוב יצרה אף יוחסין מופרזים כדי לחזק את הלגיטימציה.

בחלק המערבי התפוררה הסמכות הרומית במאה החמישית. שבטים גרמאניים שקיבלו אדמות לאורך הדנובה והריין הקימו ממלכות משלהם: הוונדלים, הוויזיגותים, הפרנקים, הלומברדים ואחרים. נפילת האימפריה ב-476 הייתה ברובה סימבולית, כי השלטון בפועל היה נתון לידי מנהיגים גרמאניים. בין המאות ה-5 עד ה-8 נבנה סדר פוליטי חדש על ידי שליטים גרמאניים. חלקים מהתרבות הלטינית נשתמרו בידי הכנסייה והמנזרים, אבל השפות והמנהגים המקומיים התחזקו.
תחת שלטון כלוביס והמרובינגים, ואחר כך תחת הקרולינגים, הפרנקים ביססו ישות מרכזית באירופה. בשנת 800 כרתל הגדול הוכתר בידי האפיפיור כ"מלך הרומאים".

במרכז אירופה נוצרה ישות שטענה גם היא לרכושות רומית, הקיסרות הרומית הקדושה. האירוע המכונן היה הכתרת אוטו הראשון ב-962 בידי האפיפיור. רעיון ה-translatio imperii (העברת הקיסרות) תיאר את ההמשכיות הזו. הקיסרים הגרמנים קיבלו תארים רומיים כמו אוגוסטוס. בתקופתו של פרידריך ברברוסה (1155, 1190) חזרה חשיבות הרעיון הרומי, ונעשה שימוש במרכיבים של החוק הרומי בניהול המדינה, בכספים ובמינוי פקידים.

האפיפיור שלט גם בשטחים אזוריים במרכז איטליה בין 756 ל-1870. טענת הרשות העולמית של האפיפיורות נתמכה במסמך מזויף שנקרא "מתת קונסטנטינוס", שלפיו הקיסר קונסטנטינוס העניק לאפיפיור שליטה ברומא.

במאה ה-20 בניטו מוסוליני שלט באיטליה (1922, 1945) וטען שהוא יורש התהילה הרומית. השלטון הפשיסטי שאימץ דימויים רומים כשל בפועל והשתתף בפשעים חמורים במהלך מלחמת העולם השנייה.

אחרי שנפלה רומא קמו מדינות רבות שרצו להמשיך את דרכה.

האימפריה הביזנטית חיה מ-395 עד 1453. ביזנטית = החלק המזרחי של רומא. היא שלטה באזורים כמו אסיה הקטנה והבלקן. האנשים שם שמרו על מנהגים רומיים ושחזרו חוקים ישנים. הם דגלו בנצרות אורתודוקסית. אורתודוקסית = דרך בנצרות שמקובלת במזרח.

אחרי 1453 הנסיך של מוסקבה, איוון השלישי, ראה את עצמו כממשיך ביזנטיון. מוסקבה קיבלה את סמל העיט הדו-ראשי. אנשים קראו לה "רומא השלישית".

בחלק המערבי של אירופה, שבטים גרמאניים קמו לממלכות חדשות. נפילת רומא בשנת 476 הותירה את השלטון לידי מנהיגים חדשים. הכנסייה שמרה מעט מהתרבות הרומית.

במרכז אירופה נוצרה הקיסרות הרומית הקדושה. אוטו הראשון הוכתר ב-962 בידי האפיפיור. הכתרה זו נתפסה כהעברת סמכות רומית.

האפיפיור שלט גם בארץ באזור איטליה מ-756 עד 1870. יש מסמך ישן שאמר שהקיסר נתן לו את רומא.

במאה ה-20 בניטו מוסוליני שלט באיטליה. הוא רצה להחזיר את התהילה של רומא. בסוף השלטון שלו נכשל והיה מזיק להרבה אנשים.