רבי יחזקאל לנדא (1713, 1793) היה רב ופוסק הלכה מפורסם מהמאה ה־18. כינויים עיקריים: "נודע ביהודה", "צל"ח" ו"דגול מרבבה". פוסק הלכה הוא מי שמחליט בשאלות הלכתיות.
נולד באפטא שבפולין למשפחה רבנית בולטת. למד תלמוד, תנ"ך וקבלה (המסורת המיסטית היהודית) וגם קיבל ידע בשפות ובמתמטיקה. בגיל צעיר שימש כאב"ד (ראש בית דין) בברודי. לאחר מכן כיהן כרב וראש ישיבה ביאמפול, וב־1755 מונה לרב העיר פראג, תפקיד שבו נשאר עד מותו.
היה מנהיג הקהילה ופעל להקים מוסדות למידה. בישיבתו מסר ארבעה שיעורים ביום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך (ספר הלכתי מרכזי). שמר על קשרים עם השלטון המקומי, כולל הקיסרית מריה תרזה, ועודד יהודים שנדרשו לשרת בצבא בעת גיוס.
בשנת 1772 שרפה ביתו ונהרסו כתביו. מאורע זה הוביל אותו לפרסם חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו, ולפרסם גם שו"ת בשם "נודע ביהודה".
לנדא לא חשש להביע דעה נחרצת. הוא נטה להקל לעיתים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים. הוא גם פסק בהכנסת לשימוש משקה שנעשה בחלק מסוים של דג גדול.
בתקופה סוערת של מחלוקת על קמעות ואשמות בשבתאות, ניסה בתחילה להשקיט את המחלוקת ולהביא לבירור. בהמשך נטה להתקיף ולהטיל ספק בתמיכה ברב שהיה חשוד בשבתאות. מאידך, התנגד לתנועות חדשות בחיוב ובביקורת: דאג להתנגד להשכלה (התנועה שקראה להשכלה ולשינויים בחינוך היהודי) ולחסידות (תנועה דתית שהתמקדה בחסידות ובקבלה), במיוחד להולכת טקסים קבליים המונית. עם זאת, עסק בקבלה בעצמו וידע את כתבי האר"י (מאסטר הקבלה), אך הזהיר מפירסומים פומביים של קבלה.
הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון, אך סירב להטיל חרם על הספר. גם הביע התנגדות לדרישות לשינוי שיטת החינוך כפי שבאו לידי ביטוי בחוברות שונות.
ספרו "נודע ביהודה" נחשב לאחד מספרי השו"ת החשובים בדורו. החלק הראשון פורסם בפראג ב־1776 ומאז נדפס במהדורות רבות.
בזקנותו העביר חלק מתפקידיו לבנו רבי שמואל סגל לנדא, שהחליף אותו גם כרב העיר לאחר מותו. קברו נמצא בבית הקברות היהודי בפראג־ז'יז'קוב.
רבי יחזקאל לנדא נולד ב־1713 ונפטר ב־1793. הוא היה רב גדול בעיר פראג. רב הוא איש של הקהילה שמלמד ומחליט בעניינים דתיים.
הוא למד תלמוד ותנ"ך. גם למד על קבלה. קבלה היא ספרים ומחשבות על דברים מסתוריים ברוחניות היהודית. בגיל צעיר היה ראש בית דין וכיהן אחר כך כרב ביאמפול ואז בפראג.
הוא הנהיג ישיבה שבה לימד ארבעה שיעורים בכל יום. תלמידים רבים למדו אצלו.
בשנת 1772 נשרף ביתו ונכוו כתבים חשובים. אחרי זה פירסם ספרים בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח) ו"נודע ביהודה".
לנדא קיבל החלטות הלכתיות ולעיתים הקל בתשובותיו. הוא גם דיבר נגד תנועת חסידות. חסידות היא תנועה שחשובה להרגשה ולמיסטיקה. הוא גם לא אהב את רעיון ההשכלה. השכלה היא קידום לימודים כלליים וחילוניים.
הוא השפיע על הקהילה וקשר עם השלטון המקומי. בסוף חייו מסר חלק מהעבודה לבנו שמואל. קברו נמצא בבית הקברות היהודי בפראג־ז'יז'קוב.
תגובות גולשים