יחסי ישראל, סין עברו שלבים ברורים מאז תקופת היסטוריית היישוב ועד היום. בתחילה הקשר היה מרוחק: התנועה הציונית שמטה את מאמציה לפעילות דיפלומטית בעיקר באירופה ובאמריקה, בעוד רוב מדינות אסיה היו תחת שלטון קולוניאלי או לא היו מעוניינות בסוגיות יהודיות.
כבר במאה ה-8 הגיעו לקיסרות סין סוחרים יהודים בדרך המשי, ובמאות ה-19, 20 נוספו קהילות בערי נמל כמו שאנגחאי. בשנות ה-30 הגיעו פליטים יהודים מאירופה. הצהרת בלפור (הצהרה בריטית שתמכה בהקמת בית לאומי לעם היהודי) השפיעה על קשרי הציונות עם מדינות באסיה.
בהצבעה על תוכנית החלוקה באו"ם סין התנגדת או נמנעה בתחילה, אך ב-9 בינואר 1950 הכירה ישראל ברפובליקה העממית של סין (PRC). מיד לאחר מכן ניסו הצדדים לקדם קשרים דיפלומטיים, אך מלחמת קוריאה וחשש מפני תגובה אמריקאית עיכבו החלטות רשמיות.
ועידת באנדונג (כינוס מדינות אפרו-אסיאתיות ב-1955) סימנה הנחה נוספת ביחסים. מאז סין גיבתה בעקביות במדינות ערב, תמכה באש"ף (ארגון לשחרור פלסטין) וסיפקה לו סיוע. בתקופות אלו היחסים היו מקורבים יותר לעוינות ופחות לשיתוף פעולה דיפלומטי.
לאחר מותו של מאו ועליית דנג שיאופינג החלה סין להיפתח כלכלית. במהלך שנות ה-80 נרשמה התקררות יחסית בעמדות הפומביות של סין כלפי ישראל. הופיעו קשרים סודיים בתחומי טכנולוגיה וביטחון. משלחות עסקיות ישראליות החלו לפעול בסין, וכבר בסוף שנות ה-80 החלו ביקורים נרחבים של ישראלים בסין.
הקשר הפוליטי השתנה בעקבות סיום המלחמה הקרה ותהליכים אזוריים. ב־24 בינואר 1992 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין המדינות. אחר כך החל גידול מהיר במסחר, שיתוף פעולה טכנולוגי והחלפת שגרירים. טיסות מסחריות ופעילות תעשייתית וגאו-אקדמית התרחבו.
היחסים מאז 1992 מאופיינים בשילוב בין שיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי לבין מתחים מדיניים-אסטרטגיים. הסחר הכפיל והתרחב; סין הפכה לשותף סחר מרכזי עבור ישראל. יחד עם זאת נמשכים חילוקי דעות סביב מדיניות סין במזרח התיכון וקשריה עם איראן והעולם הערבי.
אירועים בולטים:
- ב-1999 נחתם הסכם לרכישת מטוסי סיור מסוג Phalcon (מטוס מודיעין־רדאר) שנחבט בעקבות לחץ אמריקאי והוביל לביטול העסקה ותשלום פיצויים של כ-350 מיליון דולר.
- לאורך שנות ה-2000 חלה התפתחות מסחרית ותיירותית משמעותית.
- בסוף שנות ה-2000 ותחילת ה-2010 נרשמו גם מגעים אקדמיים, השקעות סיניות בחברות ישראליות והקמת שלוחה של הטכניון בסין.
- דאגות ביטחוניות הובילו להקמת ועדת פיקוח על השקעות סיניות בישראל.
- ב-2021 דווח על מתקפות סייבר סיניות על תשתיות ישראליות.
בעימותים האחרונים (כולל מלחמת חרבות ברזל) חלה הידרדרות ביחסים. סין הביעה ביקורת על פעולות ישראל ועוררה גל רטוריקה אנטי־ישראלית. דווחים מזוהים גם על מצבורי נשק סיניים שנתגלו אצל חמאס.
ממילנו המאה ה-21 חברות סיניות השתתפו בפרויקטים תשתיתיים בישראל והשקיעו בחברות הייטק. הסיבות להשקעות: כוח היזמות הישראלי, הגודל הקטן של שוק ישראל ופתיחותה להשקעות חיצוניות.
סיכום עקרוני: היחסים בין ישראל וסין מורכבים. הם משלבים תלות כלכלית ושיתוף טכנולוגי מצד אחד, ומתחי ביטחון ומדיניות חוץ מצד שני. עם השנים נרשמו גם הידוקים מסחריים וגם משברים פוליטיים וביטחוניים.
הקשרים בין ישראל וסין השתנו הרבה במשך השנים.
יהודים הגיעו לסין כבר מזמן. בשנגחאי ובערים נוספות נוצרו קהילות.
הצהרת בלפור היא הודעה בריטית שתמכה ברעיון בית לאומי לעם היהודי.
בסוף שנות ה-40 ישראל הכירה בסין החדשה. אך מלחמת קוריאה עצרה את ההתקדמות ביחסים.
בשנות ה-50 וה-60 סין תמכה במדינות ערב ובאש"ף. אש"ף הוא ארגון שמייצג את הפלסטינים.
היחסים עם ישראל הפכו מתוחים מאוד.
במהלך שנות ה-80 סין התפתחה כלכלית. היו קשרים חשאיים בטכנולוגיה ובביטחון.
ישראלים התחילו לעבוד ולהשקיע בסין.
ב־1992 הוקמו יחסים דיפלומטיים רשמיים. אחר כך המסחר גדל מאוד.
היום יש שיתוף פעולה גדול בכלכלה ובטכנולוגיה.
אבל לפעמים יש מתיחויות. סין קשורה כלכלית גם לאיראן.
בשנים האחרונות היו גם תקריות כמו ביטול עסקת מטוסים ושיבושים בסייבר.
במהלך העימות הגדול האחרון היחסים התדרדרו.
סין הביעה ביקורת על ישראל. זה הפך את הקשרים למתוחים יותר.
חברות סיניות משתתפות בעבודות בנייה ובהשקעות בהייטק.
הסיבה: ישראל חדשנית וסין רוצה לדעת ולשתף פעולה.
תגובות גולשים