ים סוף (אתר מקראי)

יַם סוּף הוא גוף מים גדול (ים או אגם) שהבני ישראל חצו לפי הסיפור המקראי ביציאת מצרים. הזיהוי הגאוגרפי אינו חד־משמעי. חלק מהחוקרים מזהים אותו עם הים האדום (או חלק ממנו), ואחרים עם אגמים רדודים במזרח דלתת הנילוס, כמו ימת בלה או ימת תמסח, שהתקיימו בתקופת הברונזה והיו אולי מחוברים בעבר למפרץ סואץ.

השם "ים סוף" ייחודי לעברית. ישנן כמה פרשנויות לשם: ההצעה של האגיפטולוג Émile Brugsch קושרת את המילים ל־Pa-Tjuf במצרית, שמתאר שטח מים רדודים. פרשנות אחרת מסבירה כי המילה "סוף" במשמעות המקראית היא צמחים או אצות שגדלות במים, ולכן פירוש השם יכול להיות "ים הקנים" או "ים האלמוגים".

בסיפור בתורה (שמות יג-יד) פרעה מרדף אחרי בני ישראל עם 600 רכב. כאשר הם נתקעים על שפת הים, אלוהים מצווה את משה להרים את מטהו והים נחצה. בני ישראל עוברים על קרקע יבשה בין המים במשך הלילה. בבוקר המים שבים למקומם כשהמצרים מנסים להמשיך, והמצרים לא מצליחים לעבור.

יש כמה גישות מודרניות: חלק מהחוקרים תומכים בזיהוי עם אגמים בקרבת דלתת הנילוס (אגמים רדודים שהתייבשו או התנתקו מהים), אחרים מזהים את המקום עם מפרץ סואץ או מפרץ אילת של הים האדום. תומכי הזיהוי הדרומי מצביעים על הפסוק שיהפוך למלך שלמה ובו מוזכר שפת ים סוף בארץ אדום, כלומר שאזור ים סוף מגיע עד הרי אדום, מה שמתאים למפרץ אילת. מצד אחר עומדת הדעה שים סוף יכול היה להיות גוף מים סמוך לים התיכון, כמו ימת ברדוויל, שזו עמדה שסותרת חלק מהפסוקים המקראיים.

יַם סוּף הוא גוף מים גדול שאותו בני ישראל חצו ביציאת מצרים. לא בטוח בדיוק איזה מקום זה היה.

השם "ים סוף" קיים רק בעברית. יש שתי רעיונות עיקריים: אחד אומר שהשם דומה למילה מצרית שמציינת מים רדודים (מקום שאינו עמוק). רעיון אחר אומר ש"סוף" זה צמחים או אצות במים. אז ייתכן שהשם משמעותו "ים הקנים" או "ים האלמוגים".

במקרא מתואר שמשה הרים את המטה והים נחצה. האנשים עברו בצד היבשה בין שני קירות מים. אחר כך המים חזרו והמצרים לא יכלו לחצות.

מדענים לא מסכימים. חלקם חושבים שזה היה אגם גדול במזרח דלתת הנילוס. אחרים חושבים שזה היה חלק מהים האדום, כמו מפרץ סואץ או מפרץ אילת. הפסוקים מצביעים על רעיונות שונים, ולכן אין תשובה אחת ברורה.