יעקב יוסף כ"ץ

הרב יעקב יוסף כ"ץ (1695, 1781), שנודע גם כ'רבי יעקב יוסף מפולנאה' או 'התולדות', היה תלמידו של הבעל שם טוב (בעש"ט) ואחד ממובילי רוח החסידות. ספרו תולדות יעקב יוסף הודפס ב־1780 והיה אחד הספרים החסידיים הראשונים בדפוס.

לא ידוע בדיוק מתי נולד. אביו היה בן שושלת רבנים ידועה, שנקשרה לרבי שמשון מאוסטרופולי ולרבי יום־טוב ליפמן הלר. בתחילה שימש כרב ואב בית דין בעיירה שרהורוד שבפודוליה, ובהשפעתו של רבי יהודה לייב מפולנאה הפך לחסיד. לבסוף נפגש עם הבעל שם טוב והיה מתלמידיו.

לפני שהתחבר לחסידות הוא התנהג כפוסק מיסטי. הוא התבודד ולימודו כלל גם סיגופים, צניעות קפדנית והתפללויות במנין קטן (קבוצת מתפללים). התנהגותו עוררה חיכוכים עם תושבי הקהילה, והוא אף הועבר מתפקידיו. על כך מספרת אגדה מקומית שקשורה לשריפה בעיר.

בין השנים 1748, 1752 כיהן כאב בית דין בברשקוב, מ־1752 בנמירוב, ומ־1770 בפולנאה, אחרי פטירת "המוכיח מפולנאה" (רבי יהודה לייב).

לאחר מות הבעל שם טוב ב־1760 נותר רבי יעקב יוסף כאחד מראשי תנועת החסידות. המגיד ממזריטש נחשב למחליפו של הבעל שם טוב, ורבי יעקב יוסף שימש כאידאולוג ומפיץ רעיונות התנועה. הוא פיתח והדגיש את רעיון הצדיק (צדיק = מנהיג רוחני שמתווך בין האנשים לאל), שתפקידו להעלות את רוחם של החסידים.

בשמו של רבי יעקב יוסף נקשרו גם דוגמאות של תזונה וסיגופים קיצוניים; לפי המסופר הוא צם במשך שש שנים בימי השבוע ואכל רק בשבתות, מתוך רצון לכפר.

הספר 'תולדות יעקב יוסף' (1780) השפיע על פריסת החסידות לכלל הציבור. הוא גם כתב כי חסידים צריכים לתמוך כלכלית וחברתית בצדיקם, כדי לאפשר לו להקדיש עצמו בעבודה הרוחנית.

נפטר בכ"ד בתשרי תקמ"ב (1781). לפי האגדה, בימי שמחת־תורה נענה עני פשוט בצורה שלא ידע להשיב לה, ורבי יעקב יוסף קיבל בכך סימן שעת מותו קרובה. הוא נקבר בסמוך לקברו של רבי יהודה אריה לייב מפולנאה. על קברו מסופר סיפור על חייט שנתן לו חלקת קבר, ואחר כך התגלה מקום חדש בדיוק לקבורתו של החייט.

תולדות יעקב יוסף (נדפס 1780).

משפחתו נטעה שורשים בשושלת רבנים שממנה צמחו דמויות מפורסמות, בין היתר זיקה לרבי שמשון מאוסטרופולי ולרבי יום־טוב ליפמן הלר.

רבי יעקב יוסף כ"ץ חי בקירוב בין 1695 ל־1781. קראו לו גם 'התולדות'.

הוא למד אצל הבעל שם טוב. הבעל שם טוב היה מייסד החסידות. חסידות היא תנועה יהודית שמדגישה חוויה רוחנית.

לפני כן הוא היה רב בעיירה. אחר כך הלך לדרך של התבודדות וצומות. צומות זה להימנע מאוכל לזמן מה.

הוא כיהן בעיירות שונות עד שהפך לרב גדול בפולנאה.

הוא כתב ספר חשוב בשם 'תולדות יעקב יוסף'. הספר הודפס ב־1780. הספר עזר להפיץ את רעיונות החסידות.

הוא גם אמר שחסידים צריכים לתמוך בצדיק. צדיק זה מנהיג רוחני שעוזר לאנשים להתקרב לאל.

הוא נפטר מיד אחרי שמחת־תורה בשנת 1781. לפי סיפור, יהודי פשוט ענה לו תשובה שפגעה בו. הוא הרגיש שזה סימן למותו.

הוא נקבר ליד קבר של ידידו מפולנאה. יש אגדה על חייט שקיבל חלקת קבר בדיוק במקומה.

תולדות יעקב יוסף (1780).

משפחתו הייתה קשורה לשמות רבניים חשובים בעבר.